כנסת הגדולה
המוסד העליון של חכמי ישראל מימי שיבת ציון ועד ראשית ימי בית שני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כנסת הגדולה הייתה המוסד הרוחני העליון של חכמי ישראל, מימי עזרא ונחמיה ועד סמוך לכהונתו של שמעון הצדיק, כלומר בפרק הזמן שבין סוף תקופת הנביאים האחרונים (שיבת ציון) לתחילת תקופת הזוגות והתנאים – חכמי תקופת המשנה. אנשי כנסת הגדולה תפקדו כהנהגה רוחנית, מחוקקי תקנות מחייבות, עורכי וחותמי התנ"ך ומנסחי חלק חשוב מן התפילות.
המונח "כנסת הגדולה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו כנסת הגדולה (פירושונים).