כתבי יד מאוירים בפרסית יהודית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהודי איראן אשר חיו בארץ זו במשך יותר מ-2700 שנה יצרו תרבות עשירה ומגוונת בתחומים רבים כגון ספרות, פילוסופיה, רפואה ומדע, מוזיקה ואמנויות אחרות. מבין כל אלה, הספרות הפרסית יהודית תופסת מקום חשוב ומרכזי. ספרות זו, השמורה באוספים שונים של כתבי יד בספריות, מוזיאונים ובאוספים ציבוריים ופרטיים בישראל, באירופה ובארצות הברית, החלה להתגבש כבר במאות ה-14–15, ועוד קודם לכן, אולם כתבי היד שנותרו בידנו הם ברובם העתקות מאוחרות יותר, מן המאות ה-17–19.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
בקורפוס כתבי היד הפרסיים יהודיים התגלו עד כה כתבי יד ספורים המעוטרים במיניאטורות. כתבי יד נדירים וייחודיים אלו זכו להתייחסות מועטה במחקר האמנות היהודית וכמעט שאינם נזכרים במחקרים העוסקים באמנות הפרסית. כיום, מוכרים במחקר רק 14 כתבי יד מאוירים בפרסית יהודית הפזורים בספריות ובמוזיאונים ברחבי העולם[1].
לא ידוע מתי החלו להוסיף איורים לכתבים בפרסית יהודית, אך סגנון הציור של המיניאטורות המעטרות את 13 כתבי היד המוזכרים, מוביל להנחה כי הללו אוירו בין המאות ה-17–19. מבחינה סגנונית אין כל חידוש בעיצוב מחזורי האיורים המעטרים את כתבי היד הללו. אמנם ביצירותיהם שילבו האמנים מרכיבים, צורות, נוסחאות ומודלים השאולים מרפרטואר הציור הפרסי לתקופותיו, אך בד בבד יצרו סגנון עצמאי העומד בפני עצמו. מרבית מן המאפיינים הסגנוניים מושפעים מן הציור הספווי המאוחר של המאות ה 17-18[2].
האיקונוגרפיה של מחזורי האיורים בכתבי היד הללו לעומת זאת, היא ייחודית ובעלת חשיבות מרובה משום שאילת מוטיבים ומודלים ממקורות השפעה רבגוניים. מרבית מן המיניאטורות המופיעות בכתבי היד הללו הן ייחודיות ואין להן כל מקבילה בציור הפרסי או המוסלמי מבחינת הנושאים המתוארים בהן. אמנם, בעיצוב הסצנות השתמשו האמנים במודלים מוכרים מרפרטואר הציור הפרסי, אך התאימום לסצנות העוסקות באיקונוגרפיה יהודית[3]. כמו כן, באף לא אחד מכתבי היד הללו מצוין שמם של האמנים אשר ציירו את הציורים המעטרים אותם וזהותם איננה ידועה.
המאפיין האיקונוגרפי הבולט ביותר לעין בחלק ממחזורי האיורים שבכתבי היד הללו הן הילות האש המוזהבות. לרוב מופיעה ההילה בציור המוסלמי סביב ראשה של דמות קדושה, נביא[4]. כבר בציורי המזרח הקדמון מופיעה הילה. בציור הנוצרי מסמלת ההילה העגולה מעמד של קדושה. בציור המוסלמי המוקדם מופיעות הילות עגולות בסגנון נוצרי ללא הבחנה של קדושה. החל מסוף המאה ה-16 מופיעות הילות סביב ראשיהם של קדושים בצורת להבה מוזהבת ובסיסה בכתפי הקדוש. צורת הלהבה מדגישה את האור והאש ומקורה בהשפעה בודהיסטית או סינית[5].
תקופה זו, בה הופקו מרבית מכתבי היד המאוירים בפרסית יהודית, הייתה הרת גורל עבור תושביה היהודים של איראן. תולדות היהודים באיראן, החל מראשית הכיבוש המוסלמי במחצית המאה ה-7 לספירה ועד למחצית המאה ה-16, לוטים בערפל. נקודת המפנה התחוללה עם הופעת השושלת הצפווית (1722-1501). אולם עבור יהודי איראן ומיעוטים אחרים במדינה (נוצרים, ארמנים, זורואסטרים ואף מוסלמים סונים) השלטון הצפווי לא הביא עמו בשורות טובות. מיעוטים אלו זכו ליחס מפלה, נוקשה ובלתי סובלני אשר בא לידי ביטוי במעמדם המשפטי ובתנאי החיים החומריים והרוחניים[6]. עם זאת, לא כל השליטים הצפווים התאפיינו באותה מידה של להט דתי וקנאות דתית. למרות רדיפות דתיות ואיסלום בכוח, גזרות שמד, יחס עוין של האוכלוסייה ושנאת הזרים הטבועה בשיעה, בתקופה זו הופקו כתבי היד המאוירים בפרסית יהודית וכן חוברו חיבורים ויצירות מקוריות בפרסית יהודית המעידים על חיי רוח ויצירה פעילים ועשירים בקרב יהודי איראן[7].