כתב אופציה (Warrant) הוא סוג של נייר ערך המיר. הוא מהווה אופציית Call^{[דרושה הבהרה]} למניות, המונפקת בידי חברות ותאגידים דומים.

ההבדל העיקרי בין כתב אופציה ואופציה "רגילה" הוא שאופציה רגילה היא זכות קניה/מכירה שאינה מתבצעת מול החברה עצמה, אלא בין הסוחרים באופציה. האופציה הרגילה מונפקת (נכתבת) על ידי הבורסה או גוף פיננסי אחר; החברה אינה צד לעניין. לעומת זאת, כתב אופציה מונפק על ידי החברה. בעת מימוש כתב האופציה, תוספת המימוש מועברת לקופת החברה ומניה חדשה מונפקת תמורתה.

קיימים דגמים שונים של כתבי אופציה, בהם כאלו הנסחרים בבורסה וכאלו שאינם. כאשר חברה מעניקה אופציות לעובדים, מדובר בכתבי אופציה. הקצאת כתבי אופציה נהוגה בעת הנפקה של מניות או אג"ח כאשר בחבילה שהמשקיע רוכש נכללות גם אופציות. פעולה כזו מכונה "ממתיק" (sweetener), מאחר שהמשקיע מקבל הטבה כלכלית נוספת לצד נייר הערך העיקרי (ההטבה לא ניתנת בחינם – המשקיע משלם מחיר מעט יותר גבוה או מסכים לריבית נמוכה יותר).

מאפיינים של כתב אופציה

• אם כתב אופציה מיועד להיסחר בבורסה או להיות מוחזק בידי הציבור בדרך אחרת, נדרש להנפקה תשקיף. כתב האופציה מייצג חוזה שהצדדים לו הם מחזיק כתב האופציה והחברה. הזכות הגלומה בכתב האופציה היא להמרתו במניות שהחברה תקצה במחיר המימוש, שהוא המחיר שבעל האופציה נדרש לשלם במועד המימוש, עבור כל מניה הנובעת ממימוש האופציה. האופציה נמנית עם מצבת ניירות הערך של החברה המנפיקה. התשלום שהחברה קיבלה תמורת האופציה נרשם תחת ההון העצמי של החברה.
• כתבי אופציה מונפקים בכמות מוגבלת (סדרה).
• לא ניתן לכתוב אופציה מסוג זה. כתבי אופציה אינם נסחרים בשוק אופציות נפרד אלא יחד עם המניות.
• בישראל, משך חיי כתב אופציה רשום למסחר הוא עד ארבע שנים.^[1] לעומת זאת, משך חיי אופציה "רגילה" הוא בדרך כלל מספר חודשים.
• למרבית כתבי האופציה יש מועד ראשון ומועד אחרון למימוש. בטווח התאריכים שבין שני אלו, ניתן להמיר את כתב האופציה לנכס הבסיס. נהוג לקבוע שלאחר המועד האחרון, כתב האופציה יפוג ולא יקנה עוד זכויות כלשהן. לכן, בניגוד למניה או לאג"ח, כתב אופציה מצריך "עמידה על המשמר" מצד המחזיק בו ומתן הוראה למימוש במועד המתאים.

מבחינה מתמטית, כתב האופציה מתנהג על פי המודלים של אופציה רגילה.

קישורים חיצוניים

• ניירות ערך המירים באתר הבורסה לניירות ערך.

הערות שוליים