כתובת IP
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כתובת IP (הגייה: כתובת אָיי פִּי) היא תווית מספרית המשמשת לזיהוי בין מרכיבי הרשת השונים. המונח נקרא "מַעַן IP" במילון המונחים של האקדמיה ללשון העברית.[1]
מרכיבי הרשת יכולים להיות מחשב, מדפסת, מתג (Switch), כונן ועוד. גם לנתבי הרשת כתובות משלהם לשם בקרה וקביעת תצורה. לכל מרכיב ברשת משויכת כתובת IP המזהה אותו באותה הרשת, וכך אפשר לשלוח אליו או לקבל ממנו מידע בצורה מזוהה.
הכתובת מורכבת מארבעה שדות מספריים (אוקטטות) כאשר בכל שדה נתונים מספרים בטווח של 0–255.לדוגמה 192.168.70.0
כיום ברשתות תקשורת משתמשים בפרוטוקול התקשורת IP, כגון רשת האינטרנט.
יש המכנים את כתובת הIP של מחשב "תעודת הזהות של המחשב", אם כי תיאור זה הולם יותר כתובת MAC, מאחר שכתובת IP לא קבועה, וייתכנו שני מחשבים עם אותה כתובת IP אם הם מחוברים לאותה הרשת.
כתובת IP ניתנת להשמה בצורה ידנית או להקצאה אוטומטית על ידי שרת DHCP, ולכן היא מכונה "כתובת לוגית", בשונה מכתובת MAC, המכונה "כתובת פיזית", שכן היא ניתנת לציוד בשעת הייצור. בפרוטוקול תקשורת HTTP לזיהוי כתובת IP משמש שדה כותרת X-Forwarded-For.
כתובות IP מחלקות את הרשת בצורה היררכית כך שניתן לפנות לא רק לנקודת קצה אלא אף לרשת משנה (תת רשת) לצורך שליחת הודעה או ניתוב מרשת לתת רשת. התרגום בין כתובת נקודת הקצה לבין כתובת תת-הרשת בה היא נמצאת מבוצעת על ידי מסכות רשת.
מגבלת כמות הכתובות שהיו קיימות על-פי גרסה 4 של פרוטוקול ה-IP, מובילה למעבר אל גרסה 6 שלו, המאפשר לחלק יותר כתובות IP.