כתם (נידה)
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהלכות נידה, כתם הוא מראה של דם שאישה מצאה על אחד מבגדיה או מצעיה, אך לא נתלוותה אליו הרגשת יציאת דם.
מדין התורה, דם שהופך את האישה לנידה ולאסורה על בעלה, הוא רק דם היוצא מן הרחם בליווי הרגשה אופיינית. דם שהופיע ללא הרגשה זו, אינו אוסר את האישה.
חז"ל תיקנו כי בגד שנמצא עליו כתם שניתן לחשוש שהגיע מרחם האישה מטמא את האשה לבעלה, ועליה לשבת שבעה נקיים כדין כל אשה שהגיע ווסתה[1]. הטעם לכך הוא שחכמים השוו את דין האשה לדין החפץ עליו נמצא הדם, שכמו שהוא טמא כך גם האשה טמאה[2]. ולכן, במקרה בו החפץ עשוי באופן שאיננו מקבל טומאה, או שהוא צבעוני - גם האשה טהורה.
תקנת כתמים נתקנה מעיקרה כתקנה קלה, וכל שיש אפשרות סבירה, אף אם היא נמוכה, לכך שמקור הדם איננו מרחמה של האשה - האשה לא נטמאת[3]. לכן למעשה ישנן הקלות רבות בדיני הכתמים, ובסופו של דבר רק מעט מאוד כתמים אכן יטמאו את האישה.