לווייתנים קדומים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לווייתנים קדומים (שם מדעי: Archaeoceti) היא תת-סדרה וקבוצה פרפילטית נכחדת בסדרת הלווייתנאים. צאצאיהם של הלווייתנים הקדומים הם הלווייתנאים והדולפינים של ימינו. ראשם היה קטן וחוטמם מחודד. הם היו בעלי שיניים.
לווייתנים קדומים | |
---|---|
Supayacetus וOcucajea שוחים יחד | |
תקופה | |
אאוקן-אוליגוקן, 50–23 מיליון שנה לפני זמננו | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | לווייתנאים |
תת־סדרה: | לווייתנים קדומים |
שם מדעי | |
Archaeoceti פלאוור, 1883 | |
בעבר רווחה ההשערה כי מוצאם של הלווייתנים הקדומים הוא במזוניכידים, בהתבסס על מאפייני השיניים שלהם. אולם, החל מאמצע שנות ה-90 מחקרים חדשים בגנטיקה מולקולרית ובמורפולוגיה (לא-דנטלית) מראים כי הלווייתנים הקדומים התפתחו כנראה ממכפילי הפרסה. ראיות גנטיות מצביעות על כך שהיצורים החיים הקרובים ביותר ללווייתנים הם ההיפופוטמיים, שכוללים כיום את ההיפופוטם ואת ההיפו הגמדי. אבותיהם של הלווייתנים הקדומים כנראה התפצלו מיתר מכפילי הפרסה סמוך להכחדת הקרטיקון-שלישון (לפני כ-65 מיליוני שנים).
לראשוני הלווייתנים הקדומים היו רגליים אחוריות, ולכן משערים כי הם היו יצורים יבשתיים לחלוטין. ככל שהתקדם עידן האאוקן, הלווייתנים הקדומים הפכו פחות יבשתיים ויותר ימיים. לקראת סופו חיו הבסילוזאוריים, קבוצת לווייתנים קדומים, מאבותיהם של הלווייתנאים המודרניים ואולם, הלווייתנים הקדומים סבלו מהכחדה של סוגים רבים בסוף תקופת האאוקן ותחילת תקופת האוליגוקן. אחרון הלווייתנים הקדומים, שהיו כנראה בסילוזאור, נכחד בתקופת האוליגוקן. הכחדתם נגרמה ככל הנראה בשל שילוב של תחרות ושינויים אקלימיים.
לא כל הלווייתנים שנכחדו היו שייכים לקבוצה פרימיטיבית זו. חלקם היו שייכים לקבוצה לווייתני שיניים וחלק ללווייתני מזיפות.