לידוקאין
תרכובת / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לידוקאין או ליגנוקאין (בלועזית :Lidocaine) היא תרופה המשמשת לאלחוש רקמות בצורה מקומית וממוקדת ולטיפול בטכיקרדיה חדרית. מערבבים לידוקאין עם כמות קטנה של אפינפרין. לאפינפרין יש השפעה של כיווץ כלי דם, ועל כן שימוש בו ביחד עם לידוקאין הופך את ההשפעה של התרופה להשפעה מקומית. לידוקאין מתחיל להשפיע מיד לאחר הזרקתו ונשאר חצי שעה עד שלוש שעות. לפעמים מורחים לידוקאין על העור לקבלת אפקט ההרדמה.
מבנה מולקולת הלידוקאין בתלת-מימד | |
נתונים כימיים | |
---|---|
מסה מולרית | 234.173 יחידת מסה אטומית מאוחדת |
בטיחות | |
קטגוריית סיכון בהריון | קטגוריית סיכון A (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B |
מזהים | |
קוד ACT | N01BB02, S01HA07, D04AB01, R02AD02, S02DA01, C01BB01, C05AD01 |
מספר CAS | 137-58-6 |
PubChem | 3676 |
ChemSpider | 3548 |
מנגנון הפעולה של לידוקאין מבוסס על חסימת תעלות נתרן והורדת קצב התכווצות שריר הלב ולכן היא נחשבת לתרופה אנטי-אריתמית. אותו מנגנון מאפשר להשתמש בו כמאלחש מקומי: הוא מונע מהנוירונים באותו אזור להעביר סיגנלים למוח, דהיינו, הרדמה.
ללידוקאין תופעות לוואי שכיחות בהזרקה דרך וריד כמו ישנוניות, בלבול, שיבושי ראייה, סדציה, והקאות. הלידוקאין יכול לגרום לירידה בלחץ דם ולקצב לב לא תקין. למרות זאת היא עדיין נחשבת לתרופה בטוחה גם לנשים בהיריון ובמעט המקרים צריך להשתמש במינונים נמוכים למשל בחולים עם הפרעות כלייתיות.
לידוקאין התגלה בשנת 1946 ושווק לראשונה בשנת 1948. לידוקאין נמצא ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי. היא זמינה כתרופה גנרית ונחשבת לתרופה לא יקרה.