ליטל ג'ו

ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

הליטל ג'ואנגלית: Little Joe - "ג'ו קטן") היה משגר רקטי שפותח על ידי נאס"א, סוכנות החלל של ארצות הברית, על מנת לבחון את התנהגותן של חלליות המרקורי והאפולו ברגעים הקריטיים של השיגור, במיוחד בזמן שהלחץ האווירודינמי נמצא בשיאו (Max Q), וכן לבחינת מערכת המילוט של החלליות במהלך השיגור.

Quick facts: ייעוד, יצרן, ארץ ייצור, גרסאות, היסטוריי...
ליטל ג'ו
ליטל ג'ו 1 (מימין) ו-2 (משמאל)
ייעוד טיסות מבחן לא מאוישות ל:
1: חלליות המרקורי
2: חלליות האפולו
יצרן 1: נורת' אמריקן אוויאיישן
2: ג'נרל דיינמיקס/קונבאייר
ארץ ייצור ארצות הברית ארצות הברית
גרסאות ליטל ג'ו 1
ליטל ג'ו 2
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור 1: מתקן הטיסות וולופס, וירג'יניה
2: LC-36, נמל החלל וייט סנדס, ניו מקסיקו
שיגורים 1: 8, 2: 5
הצלחות 1: 3, 2: 5
כישלונות 1: 1, 2: 0
חלקיות 1: 4
שיגור ראשון 1: 21 באוגוסט 1959
2: 28 באוגוסט 1963
שיגור אחרון 1: 28 באפריל 1961
2: 20 בינואר 1966
מטענים ידועים חלליות המרקורי
חלליות האפולו
יכולת
מטען ל־LEO לא נוסה
מטען לתת-מסלול 1: 1,400 ק"ג
2: 14,700 ק"ג
מידע נוסף
גובה 1: 15.2 מטר
2: 26.2 מטר
קוטר 1: 2.03 מטרים
2: 3.9 מטרים
משקל 1: 12,700 ק"ג
2: 25,900 - 80,300 ק"ג
שלבים 1: 1
2: 2
Close

הליטל ג'ו תוכנן כך שיהיה זול ואמין, ועל כן נבנה מרכיבים קיימים שכבר הוכיחו את יעילותם.

הגרסה הראשונה של המשגר - ליטל ג'ו 1 - שימש לבחינת חלליות המרקורי, ושוגר 8 פעמים בין 1959 ל-1961, מתוכם שני שיגורים נכשלו. הגרסה השנייה של המשגר - ליטל ג'ו 2 - שימש לבחינת חלליות האפולו, ושוגר בהצלחה 5 פעמים בין 1963 ל-1966.