ליליינטל בי-פלאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| Lilienthal Large Biplane | |||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| ארץ ייצור |
 הקיסרות הגרמנית | ||||||||
| יצרן | אוטו ליליינטל[1][2] | ||||||||
| טיסת בכורה | 1895 | ||||||||
| תקופת שירות | 1895 – | ||||||||
| צוות | 1 | ||||||||
| יחידות שיוצרו | 1 | ||||||||
| משתמש ראשי |
הקיסרות הגרמנית | ||||||||
| |||||||||
ליליינטל בי-פלאן (שם במקור: Lilienthal Large Biplane, קרוי גם: Großer Doppeldecker) היה כלי טיס בתצורת דאון דו-כנפי למטרת גלישה אווירית שפותח על ידי המהנדס הגרמני ממוצא יהודי אוטו ליליינטל[3] בשנת 1895.
ליליינטל היה האדם הראשון שתכנן ובנה גלשן אוויר שיכול היה לשאת אדם. בשל תרומתו הרבה בתחום זה והמידע הרב שצבר בחקירות שניהל, ליליינטל נחשב לאחד האישים המוכרים והמשפעים ביותר מבין החלוצים בתחום התעופה. כלי התעופה אותו המציא מוכר כיום כגלשון אוויר[4].
מבנה
הסיפון התחתון של "ליליינטל בי-פלאן" הוא בגודל זהה לזה ששימש בליליינטל נורמל-זיגל-אפראט החד-כנפי של ליליינטל. הסיפון העליון אינו, כמו התחתון, מתקפל לחלוטין, אלא מתקפל באמצע, כך הרחפן מצטמצם בקלות לרוחב הניתן להעברה של קצת יותר משני מטרים.
הסיפון העליון שינה גם את התכונות המכניות לטיסה בהשוואה למטוס החד-כנפי. המרכז האווירודינמי תוכנן גבוה יותר ולכן הגביר את יציבות הטיסה, אך הפחית את סמכות השליטה לרוחב. המטרה של ליליינטל הייתה בסופו של דבר להשתמש ברוחות חזקות יותר כדי להשיג טיסות גלישה ארוכות.
הדאון היה יציב בשיפוע וגלגול וניתן היה להטיס אותו בבטחה בגובה בינוני באוויר חלק.
"ליליינטל נורמל-זיגל-אפראט"
גלריה
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
