לֵיל שִׁמּוּרִים אוֹתוֹ אֵל חָצָה הוא פיוט מערבית לערבית של היום הראשון של פסח (ליל הסדר) שמקורו בתקופה הקלאסית של הפיוט (המאה השישית עד המאה השמינית) אך לא ידוע מי מחברו. מערבית זאת נתקבלה בכל קהילות אשכנז ופולין, צרפת,[2] איטליה,[3] רומניא[4] ואלג'יר,[5] וגם בנוסחי פרובנס וקטלוניא.[6]
עובדות מהירות מילות הפיוט ...
מילות הפיוט |
לֵיל שִׁמּוּרִים אוֹתוֹ אֵל חָצָה.
בַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּתוֹךְ מִצְרַיִם כְּיָצָא.
גִבּוֹר עַל קָמָיו יַחֲצֶנּוּ כְּחָצָה.
דּוֹד מַעֲרִיב עֶרֶב וּנְזַמְּרֶנוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה: המעריב
לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא זֶה הַלַּיְלָה.
וְעִתְּדוֹ אֵל בְּאוֹמֶר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה.
זֶה אֲשֶׁר הוּא לוֹ יוֹם וְלוֹ לַיְלָה.
חוֹק אַהֲבָתוֹ יִזְכּוֹר לְנִינֵי חָלַק לוֹ לַיְלָה: אוהב
קריאת שמע. אמת
לֵיל שִׁמּוּרִים טִכְּסוֹ אַלּוּף נְעוּרִים
יַלְדֵי בְּרוּרִים לְהוֹצִיאָם מֵאֲרוּרִים
כְּהַכִּירוֹ עַם חַיֵּינוּ מְאָרְרִים
לִהְיוֹת מִצְרַים מְקַבְּרִים
מֶלֶל הִמְתִּיקוּ בְּנֵי חוֹרִים
נַצְּחוּהוּ יַחַד עַל מַכַּת בְּכוֹרִים: בגילה עד לפני משה
לֵיל שִׁמּוּרִים סִימָן הוּא לֶעָתִיד לָבֹא.
עֶלְיוֹן כִּי בֹא יָבֹא.
פָּקוֹד יִפְקוֹד עַם קְרוֹבוֹ.
צוּרֵנוּ הוּא נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זֶה צוּר עד ממנו
לֵיל שִׁמּוּרִים קְרָאוֹ נוֹרָא עֲלִילָה.
כִּי בוֹ שָׁבַר מוֹטוֹת עֶגְלָה.
רָעוֹץ יִרְעַץ אוֹם מַדְּקָה וְאָכְלָה.
יוֹסִיף שֵׁנִית בּוֹ לְהִגָּאֵלָה: גאל
לֵיל שִׁמּוּרִים שִׁמְעוֹ לְעַם אֲהָבִים.
אֲשֶׁר הִצִּיל מִיַּד לֶהָבִים.
תְּשׁוּעָה הִיא לְבַת רַבִּים.
בְּנַחַת וְשָׁלוֹם בְּלִי פַחַד שׁוֹכְבִים: פורס
(הנוסח המקורי)[1] |
|
|
סגירה