לימודי מוגבלות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לימודי מוגבלות לימודים בינתחומיים באקדמיה. החלו להתפתח בשנות ה-70 של המאה העשרים. לימודים אלה מציגים תאוריה ביקורתית המנתחת באופן ממוקד ומאורגן את ההמַשגה הצרה, הלא מותאמת והלא מדויקת של מושג המוגבלות בחברה. הביקורת שמציג התחום אִתגרה, מעל הכל, את המודל הרפואי המניח שמוגבלות היא קודם כל קטגוריה רפואית וסירבו לקבל את ההנחה כי מוגבלות היא קודם כל לקות פיזית וכן שהמוקד מצוי באינדיבידואל – באדם עם הלקות (לינטון, 1998)[1].
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
המושג מוגבלות אומץ על ידי המודעות הציבורית ומוכר כתופעה אוניברסלית. לימודי מוגבלות הופיעו בעקבות עניין אקדמי בהבנת משמעות המוגבלות בחברה, ובעקבות פעילות חברתית להעצמה והכלה (inclusion), נ של השונות[2].
לימודי המוגבלות מציגים את המודל החברתי כמסביר את מהותה של המוגבלות. מודל זה קורא תיגר על המודל הרפואי ועל הראיה האישית המצומצמת, ורואה את המוגבלות כתוצר של חסמים חברתיים, מבניים וסביבתיים שמערימה החברה על הלקות. באמצעות חסמים אלה מדירה ומבודדת החברה את האדם מהשתתפות מלאה בה. הצהרה זו הייתה חדשנית בכך שהצביעה על כך שאת המוגבלות מייצרת החברה, ולא הלקות עצמה[1].
לימודי מוגבלות אינם מתייחסים רק לשונות הקיימת בהתנהגויות, בהופעה, בתפקוד ובחוויה האנושית, אלא גם למשמעויות שאנו נותנים לשונות זו. שדה זה חוקר את החלוקות הקריטיות שהחברה שלנו עושה בין הנורמלי לפתולוגי, בין מי שבפנים, למי שבחוץ, בין האזרח בעל המסוגלות, לעומת זה המהווה עול על המדינה (לינטון, 1998). המודל החברתי מכיר גם בחשיבות התערבויות של השירותים השונים ברמה הפרטנית, ואת היותם בעלי משמעות ומיטיבים עם חיי הפרט. כמו כן, שינוי סביבתי וחברתי נתפס ככזה שיטיב ויסייע גם בידי אוכלוסיות נוספות ולא רק אנשים עם מוגבלות (לדוגמה, הנגשה פיזית תוכל לסייע לאימהות עם עגלות[1]).