מאבק האינווסטיטורה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מאבק האינווסטיטורה הוא מאבק בין הקוריה הרומאית והאפיפיורים לבין המלכים החילוניים של אירופה ובייחוד קיסרי האימפריה הרומית הקדושה, בשאלת סמכות מינוי הבישופים (אינווסטיטורה). עיקרו של מאבק זה התרחש במאות ה-11 וה-12, והוא היה המאבק הגדול ביותר בין שליטים חילוניים לבין הכנסייה באירופה עד לרפורמציה הפרוטסטנטית, כ-400 שנים מאוחר יותר. מאבק האינווסטיטורה עיצב את היחסים בין הקיסרות הרומית הקדושה ושאר מדינות מערב אירופה לבין הכנסייה. ניצחונה של הכנסייה במאבק זה הפך אותה לגורם החזק באירופה, ואת האפיפיור לשליט בלתי מעורער בממסד זה.
תחילתו של מאבק האינווסטיטורה בשורה של מאבקים בין האפיפיור גרגוריוס השביעי לבין הקיסר היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בתחילה הייתה ידו של האפיפיור על העליונה, והקיסר השפיל את עצמו בהליכה לקנוסה, אך מאוחר יותר הצליח הקיסר, באמצעות פלישה צבאית, להשתלט על רומא ולהביא לסילוק האפיפיור ממנה. מאבק האינווסטיטורה המשיך גם לאחר מותם של גרגוריוס והיינריך הרביעי. היינריך החמישי נכנס גם הוא לעימותים כנגד האפיפיורים בימיו, ולאחר שורה של מאבקים וקרבות הסתיים, בשנת 1122, מאבק האינווסטיטורה בחתימת קונקורדט וורמס בין האפיפיור קליקסטוס השני לבין היינריך החמישי. עיקרו של מאבק זה היה באיטליה ובשטחי הקיסרות הרומית הקדושה, אך התקיימו עימותים סביב נושא זה בתקופה זו גם באנגליה ובצרפת.