מבחני יושרה תעסוקתית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מבחני יושרה תעסוקתית הם מבחני דיווח-עצמי, המשמשים לבחינת רמת המהימנות והאמינות של מועמדים לעבודה. מעסיקים רבים עושים שימוש במבחני יושרה במסגרת תהליכי מיון, על מנת להעריך את הסיכון הפוטנציאלי של מועמדים להיות מעורבים בהתנהגויות לא נאותות כגון גנבה, הפרת נהלים ועוד. לשם כך, תוצאות מבחני היושרה מהוות חלק מהשיקולים בקבלת ההחלטות באשר להעסקתם של עובדים[1][2].
מבדקי יושרה תעסוקתית הפכו פופולריים במיוחד החל משנות ה-80 של המאה ה-20 בקרב אנשי משאבי אנוש וביטחון, כתחליף אפשרי למבדקי הפוליגרף, שהוצאו משימוש במיון התעסוקתי בארצות הברית בעקבות החוק להגנת עובדים מפני בדיקות פוליגרף (EPPA) מ-1988[3]. כיום, מבחני יושרה נפוצים ברחבי העולם, נחקרו במחקרים רחבי היקף ונחשבים לרוב ככלי מיון מהימנים ותקפים[4].
קיימים מספר ספקים בעולם המציעים מבחני יושרה, וחשוב שארגונים יבדקו כי מבחנים ספציפיים אכן עומדים בסטנדרטים המקצועיים הנדרשים והמקובלים. ואכן, לאחרונה פורסמו הנחיות כיצד לבחור מבחן יושרה, וכיצד להטמיע אותם בארגונים[1][5].
שימוש במבחני יושרה בארגון מאפשר למנהל הביטחון \ מנהל מניעת אובדן להשפיע על תהליך הגיוס (שער הכניסה הראשי לארגון), עם זאת הדבר מצריך תכנון ושיתוף פעולה בין מחלקת הגיוס למחלקת הביטחון כדי שלא לפגוע בתהליך הגיוס [15].