מבצע זעם דחוף - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for מבצע זעם דחוף.

מבצע זעם דחוף

הפלישה האמריקאית לגרנדה
מלחמה: המלחמה הקרה

הריינג'רס צונחים בגרנדה במהלך הפלישה
תאריך התחלה: 25 באוקטובר 1983
תאריך סיום: 15 בדצמבר 1983
משך הסכסוך: 7 שבועות ו־3 ימים
מקום: גרנדה
12°03′N 61°45′W / 12.05°N 61.75°W / 12.05; -61.75 
תוצאה: ניצחון אמריקאי, הפלת השלטון הצבאי בגרנדה
הצדדים הלוחמים

גרנדהגרנדה  גרנדה
קובהקובה  קובה
ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית  גרמניה המזרחית
קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית
בולגריה (1971-1990)בולגריה (1971-1990) בולגריה
לוב (1977-2011)לוב (1977-2011) לוב

ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה
ברבדוסברבדוס  ברבדוס
דומיניקהדומיניקה  דומיניקה
ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה
סנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים
סנט לוסיהסנט לוסיה  סנט לוסיה
סנט קיטס ונוויססנט קיטס ונוויס  סנט קיטס ונוויס

ראשי מדינה
גרנדהגרנדה הודסון אוסטין  ארצות הבריתארצות הברית רונלד רייגן 
מפקדים

קובהקובה פדרו טורטולו

ארצות הבריתארצות הברית ג'וזף מטקלאף

כוחות

2,222 איש

7,623 איש

אבדות

גרנדה: 45 הרוגים ו-358 פצועים
קובה: 25 הרוגים 59 פצועים ו-638 שבויים

19 הרוגים ו-116 פצועים

מבצע זעם דחוףאנגלית: Operation Urgent Fury) היה מבצע צבאי שבמסגרתו התבצעה ב-25 באוקטובר 1983 פלישה על ידי ארצות הברית ומספר אומות אחרות מהקריביים למדינת האי גרנדה שבקריביים. הרקע לפלישה היה הדחה ורצח של ראש ממשלת גרנדה מוריס בישופ ותפיסת השלטון על ידי מפקד הצבא הדסון אוסטין. בישופ עצמו תפס את השלטון בהפיכה מספר שנים קודם לכן ויצר יחסים קרובים עם קובה[1], למורת רוחה של ארצות הברית.

בראשות הכוח הצבאי המשולב הועמד מפקד הצי השני של ארצות הברית תת-אדמירל ג'וזף מטקלאף. ב-25 באוקטובר 1983 נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, ברבדוס, ג'מייקה, והחברות בארגון מדינות מזרח הקריביים, והביסו את הכוחות הקובנים והגרנדינים בפיקודו של הדסון אוסטין. במהלך הפלישה הוצנחו הדיוויזיה המוטסת ה-82 ושני גדודים מחטיבת הריינג'רס ה-75[2] ותפסו שטחי מפתח ובהם שדה התעופה ריו-אטו[3]. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7,000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1,500 חיילים מגרנדה. 19 מאנשי כוח הפלישה נהרגו ו-116 נפצעו. מעל 50 אנשים מהכוחות המקומיים נהרגו.

הפלישה הייתה הפעולה המלחמתית המשמעותית הראשונה של ארצות הברית מאז מלחמת וייטנאם. היא זכתה לתמיכת דעת הקהל בארצות הברית ובגרנדה. 25 באוקטובר הוא יום חג בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא חג ההודיה. עם זאת, בבריטניה (בראשות מרגרט תאצ'ר), טרינידד וטובגו וקנדה נמתחה ביקורת על הפלישה. כמו כן, הפעולה גונתה בעצרת האו"ם, כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק ישראל לא הייתה מאזור הים הקריבי.

גלריה

  • חיילי הדיוויזיה המוטסת ה-82 בגרנדה, 1983
    חיילי הדיוויזיה המוטסת ה-82 בגרנדה, 1983
  • מסוק סיקורסקי סי סטאליון מרחף ליד תותח נ"מ סובייטי מדגם ZU-23-2
    מסוק סיקורסקי סי סטאליון מרחף ליד תותח נ"מ סובייטי מדגם ZU-23-2
  • תותחי הוביצר M102 אמריקאיים במהלך הקרב
    תותחי הוביצר M102 אמריקאיים במהלך הקרב
  • מסוק בואינג CH-46F של הנחתים האמריקאים אשר הופל מאש נ"מ
    מסוק בואינג CH-46F של הנחתים האמריקאים אשר הופל מאש נ"מ

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצע זעם דחוף בוויקישיתוף

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא ובנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
מבצע זעם דחוף
Listen to this article