מבצע צוק איתן
מבצע צבאי של צה"ל ברצועת עזה בשנת 2014 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מבצע צוק איתן היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 8 ביולי (י' בתמוז) ל-26 באוגוסט 2014 (ל' באב ה'תשע"ד), במשך 50 ימי לחימה בין ישראל לבין חמאס וארגוני טרור נוספים.
כיפת ברזל מיירטת רקטה שנורתה לעבר אשדוד בית שהופצץ ברצועת עזה על ידי חיל האוויר | |
מלחמה: סכסוך ישראל–רצועת עזה | |
תאריכי הסכסוך | 8 ביולי 2014 – 26 באוגוסט 2014 (7 שבועות ויום) |
---|---|
קרב לפני | מבצע עמוד ענן |
קרב אחרי | מבצע גן סגור |
מקום |
רצועת עזה, עזה ישראל, עוטף עזה, השפלה, גוש דן, השרון, מרכז הנגב, מערב הנגב, יהודה ושומרון |
קואורדינטות | 31°31′00″N 34°27′00″E |
עילה | ירי רקטות ופצמ"רים מתגבר על אזרחים ויישובים ישראליים |
תוצאה |
ניצחון טקטי לצה"ל. הפסקת אש הדדית, ירידה משמעותית בירי הרקטות על ישראל, השמדת מנהרות חדירה רבות של חמאס והרס כבד ברצועת עזה ואבדות לשני הצדדים. |
המבצע הוכרז בעקבות ירי רב של ארטילריה רקטית מרצועת עזה לעבר דרום ישראל, שהחל כתגובה ל"מבצע שובו אחים" ביהודה ושומרון ומעצרם של כ-400 פעילי טרור, בעיקר מארגון חמאס, לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. המבצע החל בשלב של הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים על רצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה, תחילה לבית חאנון, במטרה להרוס מנהרות טרור שחדרו לשטח ישראל, וכעבור שלושה ימים החל קרב שג'אעייה. במהלך הלחימה כוחות חיל ההנדסה הקרבית איתרו וניטרלו כ-30 מנהרות טרור שהיוו איום על יישובי עוטף עזה. הכוחות הקרקע הישראלים יצאו מהרצועה עד 5 באוגוסט, ובמשך 21 יום נוספים נמשכה הלחימה בתקיפות ארטילריה הדדיות ותקיפות אוויריות ישראליות. במהלך המבצע נעשו 12 ניסיונות תיווך לשם השגת הפסקת אש, כשרובם התקבלו על ידי ישראל ונדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים ב-26 באוגוסט לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.
עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ארטילריות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 3,607 נפלו בשטחים פתוחים בישראל ו-188 נפלו בתוך שטחי הרצועה. ישראל תקפה 6,231 מטרות בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל ו-32 מנהרות הושמדו.[10]
בצד הישראלי נהרגו 68 חיילים, 5 אזרחים ואזרח זר אחד,[4][6] ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים. בצד הפלסטיני נהרגו בין 936 ל-1,408 פעילי טרור,[5] ובין 761 ל-1,473 אזרחים,[9][11] מעל ל-11,000 פלסטינים נפצעו,[5][12] ומעל ל-200 פעילי טרור נעצרו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל.[13] במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה עזבו את בתיהם.[14] ב-2019 אמר בני גנץ, הרמטכ"ל שפיקד על צה"ל במהלך צוק איתן, שבמבצע נהרגו 1,364 מחבלים פלסטיניים.[15]
המבצע נחשב למבצע הצבאי הנרחב ביותר של צה"ל בעזה עד למלחמת חרבות ברזל מבחינת משך הלחימה, מספר ההרוגים והפצועים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני, עלותו הכספית לשני הצדדים הלוחמים ובהיותו המבצע הצבאי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוענק לאחריו אות מערכה למרות אי-הכרזתו כמלחמה.
השם הישראלי של המבצע, "צוק איתן", נבחר על ידי יוסי כהן, ראש זירת דרום בחטיבת המבצעים של צה"ל, על פי הנחיית הרמטכ"ל בני גנץ.[16] השם שנבחר עבור התקשורת באנגלית הוא Operation Protective Edge. השם שניתן למבצע על ידי חמאס הוא "אל-עסף אל-מאכול" (العصف المأكول) - "הקש האכול", ביטוי שחותם את סורת הפיל בקוראן וקושר את המבצע לכישלון צבאות גדולים בעבר.[17] גם הג'יהאד האסלאמי נתן למבצע שם הלקוח מסורה בקוראן - "המבנה המלוכד" (البنيان المرصوص). בתקשורת הישראלית והעולמית כונה המבצע בשמות נוספים, בהם, בין היתר: "עימות ישראל-עזה", "מלחמת עזה", "המלחמה בדרום", "מלחמת צוק איתן" ו"מלחמת חמישים הימים".
רקע צבאי
לאחר עמוד ענן
- ערכים מורחבים – הלחימה ברצועת עזה לאחר עמוד ענן – יוני-יולי 2014, רקטות על ישראל - 2014
בסיום מבצע עמוד ענן, שנערך בנובמבר 2012, הושגו הבנות בין ישראל לחמאס, שהובילו לרגיעה יחסית ברצועת עזה וביישובים הישראלים הסובבים אותה. בשנה שלאחר תום המבצע פחת ירי הרקטות מרצועת עזה, אך לא פסק לגמרי, והחל מתחילת 2014 הוא אף התגבר. חמאס ניצל את תקופת הרגיעה להצטיידות ברקטות רבות, חלקן בעלות טווח ארוך יותר מהרקטות שנורו במהלך מבצע עמוד ענן, ולחפירת מנהרות לחימה לעבר ישראל ובתוך רצועת עזה. פעילי חמאס נשלחו להשתלמויות צבאיות במדינות שונות.[18] בחלקה הראשון של תקופה זו שלטה במצרים תנועת האחים המוסלמים בראשותו של מוחמד מורסי, תנועה הקרובה ברוחה לתנועת חמאס, שגם סייעה להעברת אמצעי לחימה רבים וחומרי גלם שונים שיכולים לשמש למטרות צבאיות, כדוגמת כמות גדולה של מלט לדיפון מנהרות, שישראל מנעה את העברתם משטחה. אמצעי הלחימה וחומרי הגלם הובלו באופן כמעט גלוי דרך מנהרות הברחה רבות שחיברו בין החלק הפלסטיני והחלק המצרי של רפיח.[19] מימון וסיוע לוגיסטי להתעצמות הצבאית ברצועה התקבל מקטר.[20]
להלן גרף רב-חודשי של שיגורי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר ישראל, מאז תום מבצע עמוד ענן ועד יוני 2014:[21]
להצגת מספר השיגורים החודשי עימדו עם סמן העכבר על העמודה המבוקשת
- רקטות
- פצצות מרגמה
חטיפת הנערים ומבצע שובו אחים
- ערכים מורחבים – רצח שלושת הנערים, מבצע שובו אחים
ב-12 ביוני, עם חטיפת שלושת הנערים ביהודה ושומרון, החל מבצע שובו אחים, שבו עצר צה"ל מאות אנשי חמאס ובהם עשרות משוחררי עסקת שליט וחברים במועצה המחוקקת הפלסטינית. בהתנגשויות עם צה"ל נהרגו 10 פלסטינים. בתגובה החלו פעילי טרור לשגר רקטות מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל בקצב הולך וגובר. בשבוע השני למבצע "שובו אחים" נורו רקטות מדי יום, וחלקן יורטו על ידי כיפת ברזל. ישראל הגיבה נקודתית בתקיפות של חיל האוויר נגד מטרות טרור, בעיקר אתרי ייצור ואחסנה של אמצעי לחימה ומשגרים מוטמנים.
סיכול ממוקד, תקיפת מנהרה והתגברות ירי הרקטות
בשבועיים שבין 13 ביוני ל-29 ביוני נורו לעבר מדינת ישראל למעלה מ-30 רקטות. עד ל-7 ביולי התנהלה מערכה שבבסיסה תבנית פעולה של תקיפות צה"ל וירי רקטי שבוצעו כתגובה של צד אחד נגד השני במעגל החוזר על עצמו. במהלך עשרת הימים שבין 27 ביוני עד לפתיחת המבצע ב-8 ביולי הרג צה"ל לפחות שלושה מחבלים באמצעות סיכול ממוקד[22] ותקף מטרות טרור ברצועה, כאשר במקביל נורו רקטות לעבר ישראל בקצב הולך וגובר.[23]
ב-2 ביולי נחטף ונרצח מוחמד אבו ח'דיר, נער ערבי בן 16, משועפאט שבמזרח ירושלים. הרצח גרר מהומות אלימות במזרח ירושלים והירי לעבר דרום ישראל החמיר. ב-3 ביולי נורו לעבר ישראל 55 רקטות ופצצות מרגמה, היום עם מספר הנפילות הגבוה ביותר בהסלמה שקדם למבצע.
ב-8 ביולי, נפתח מבצע צוק איתן.
רקע מדיני
המשבר הכלכלי בחמאס
במהלך 2012 הפסיקה איראן לספק לחמאס מימון ונשק בגלל תמיכת חמאס במורדים הסונים במלחמת האזרחים בסוריה.
ב-3 ביולי 2013 הדיח שר ההגנה המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי את נשיא מצרים, מוחמד מורסי, ותפס את השלטון. א-סיסי הודיע על קיום בחירות חדשות לנשיאות מצרים, בהם התמודד וניצח, וב-8 ביוני 2014 הושבע כנשיא מצרים. מצרים שבהנהגתו יצאה למאבק בגורמי טרור אסלאמיים בסיני שנתמכו על ידי ארגוני טרור ברצועת עזה בהם חמאס. כחלק מגישתו השלילית של סיסי כלפי האחים המוסלמים, התחילה חלק מהתקשורת המצרית להאשים את חמאס באירועים שהובילו לפרוץ מבצע צוק איתן.[24] הצבא המצרי פתח במבצע להחרבת מנהרות-ההברחה בין מצרים לבין עזה ותוך כשנה החריב קרוב ל-1,800 מנהרות. החרבת המנהרות גרמה נזק תקציבי קשה לחמאס, שכן עד כדי 40% מתקציבו הופק מהמכסים שגבה על העברת סחורות ואנשים דרך המנהרות (רוב התעבורה במנהרות, מוערך שיותר מ-90%, הייתה אזרחית-מסחרית).[דרוש מקור]
בנוסף ממשלת הרשות הפלסטינית בהוראת נשיא הרשות הפלסטינית מוחמד עבאס קיצצה את העברת הכספים ותשלום המשכורות למנגנון האזרחי של הרשות הפלסטינית שהמשיך לתקיים ברצועת עזה לאחר שהחמאס השתלט על הרצועה ב-2007.
ממשלת קטר הסכימה להעביר לחמאס כסף לתשלום משכורות במקום הרשות, אך נתקלה בסירוב של בנקים בינלאומיים לבצע העברת כספים לחמאס בשל הגדרתו במדינות המערב כארגון טרור ומצרים סירבה לאפשר העברת הכסף במזומן דרך שטחה.[25]
סך פעולות אלו פגעו קשות בהכנסות חמאס וביכולתו לשלם משכורות לחייליו והובילו את חמאס למצב של חדלות פרעון עקב אי-תשלום משכורות לאנשיו בחודשים מאי-יוני 2014.
בעקבות הלחץ הכלכלי, ב-2 ביוני 2014 הצטרף חמאס לממשלת אחדות עם האש"ף, בהנחה שממשלת האיחוד תשלם גם את המשכורות ברצועה. אך הרשות הסכימה לממן רק את פקידי הרשות הפלסטינית בעזה, והתנגדה למימון משכורותיהם של כ-40,000 אנשי חמאס נוספים, שרובם השתייכו לזרוע הצבאית של הארגון. בעקבות אי-תשלום המשכורות, פרצו עימותים אלימים ברצועת עזה.[26] אנשי חמאס מנעו מהבנקים המקומיים למסור כסף לפקידי הרשות שקיבלו משכורות דרכם - כולל בהתקפות ירי על סניפי בנקים ופגיעה בכספומטים.
להחרפת המצב תרמה העובדה שחודש יולי 2014 חל במקביל לחודש הרמדאן, בו באופן מסורתי הוצאות משק הבית הפלסטיני עולות על הממוצע. על פי הערכות שונות, מצב זה היה אחת הסיבות שהובילו את חמאס להסלים את התקפותיו נגד ישראל, כשהוא דורש, כתנאי להפסקת-אש, העברת המשכורות לאנשיו במסגרת הסכם רגיעה.[26][27] לאורך המבצע נעשו מספר ניסיונות להפסקת אש, אך חמאס דחה את כולן בטענה שהסדר המשכורות הוא תנאי מקדים לכל הסכם עתידי.[28]
רצח שלושה הנערים הישראלים בגוש עציון והסלמת הלחימה סביב עזה
חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים ישראלים בגוש עציון הצית את התהליך שהביא להסלמת הלחימה לכדי "מלחמה" מוגבלת, דבר שהוביל למבצע קודם שנקרא "שובו אחים", לוחמי צה"ל ביחידות השונות וכוחות מיוחדים פעלו לאיתורם, איתרו ועצרו מחבלים ואמל"ח רב בעקבות חיפושם ואיתורם במבצע.
בדיעבד נראה שחטיפת הנערים נעשתה כיוזמה פרטית של חוליה של חמאס, מבלי להוועץ עם הנהגת הארגון, שהופתעה ממנו ומעוצמת התגובה הישראלית ביהודה ובשומרון, מבצע 'שובו אחים'. ככל שנמשך מבצע 'שובו אחים' הלך והסלים ירי הרקטות ופצצות המרגמה מעזה לתוך ישראל כפעולת הזדהות עם הפלסטינים ביהודה ובשומרון. אולם, נראה שאת הירי התחילו דווקא הארגונים הלא-חמאסיים וחמאס הצטרף רק בהמשך. ישראל הגיבה לירי הגובר של רקטות ופצצות מרגמה בתקיפות אוויר ממוקדות לפגוע ביורים.[דרוש מקור]
ב-5 ביולי הפציצו מטוסים ישראלים תואי של מנהרה חוצת-גבול בקרבת קיבוץ כרם שלום. באותו יום החליטה הנהגת חמאס להסלים את הלחימה ולהרחיב את טווח הירי ומספר הרקטות ופצצות המרגמה שנורו ב-7 ביולי היה פי כמה (כ-135) מהמספר הממוצע שנורה במהלך שבעת הימים הקודמים (מכ-15 עד כ-40 בכל יום) וטווח הרקטות הגיע עד לרחובות.
בתגובה להסלמה זו החליטה ממשלת ישראל לפתוח במבצע 'צוק איתן'.
יש שהעריכו שלמורשת חודש הרמאדן, שבו נחלו המוסלמים מספר ניצחונות משמעותיים על אויביהם והפך לסמל של ניצחון אסלאמי בברכת האל, יש קשר להחלטה של חמאס להסלים את האירועים במהלך חודש זה.[29]
- ערך מורחב – אירועי מבצע צוק איתן
השלב הראשון (8 עד 17 ביולי)
השלב הראשון במבצע (בין 8 ביולי ל-17 ביולי) התאפיין בעיקר בתקיפות והפצצות מן האוויר שבוצעו על ידי חיל האוויר הישראלי וכן מעט תקיפות מהים שביצעו לוחמי פלגה 916, שייטת 13 ושייטת ספינות הטילים וירי ארטילריה מהיבשה שביצע חיל התותחנים. התקפות צה"ל כוונו אל עבר תשתיות טרור, משגרים מוטמנים, מפקדות, מחסני אמל"ח, מנהרות תת-קרקעיות וכן בתי בכירי החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. במקביל, נורו מרצועת עזה מדי יום למעלה מ-120 רקטות אל עבר עוטף עזה, יישובי הדרום, השפלה וגוש דן ולעיתים אף רחוק יותר לאזורים כמו השרון, חיפה, דימונה וירושלים. הרקטות שהיו בשימוש כללו את M-75, פג'ר 5, R-160 ו-M-302. בנוסף, פעמים אחדות, נורו לצפון ישראל רקטות מלבנון, אך לא גרמו לנפגעים.[30][31] תשע סוללות כיפת ברזל נפרשו ברחבי הארץ ואנשי מערך ההגנה האווירית שהפעילו אותם הצליחו ליירט באמצעותם למעלה מ-90% מהרקטות שנורו. מספר כלי טיס בלתי מאוישים יורטו על ידי מערך ההגנה האווירית באמצעות טיל MIM-104D פטריוט.[32][33] במהלך תקופה זו, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני פעמים אחדות את גיוסם בצווי חירום של חיילי מילואים, שמספרם הכולל הגיע בסופו של דבר לכ-82,000.[34]
ב-15 ביולי גובשה היוזמה המצרית הראשונה להפסקת אש. ישראל נענתה להצעה, אך ירי הרקטות מרצועת עזה לא הופסק, ובתגובה חזרה גם ישראל לתקוף את הרצועה.[35] למחרת פורסמו תנאי חמאס להפסקת אש ל-10 שנים, ובהם פתיחת מעברי הגבול, הקמת שדה תעופה ונמל ים בפיקוח האו"ם, הרחבת רצועת הדיג, ושחרור אסירי חמאס שנעצרו במבצע שובו אחים.[36][37]
במהלך ימי הלחימה הראשונים, נעשו מספר ניסיונות מצד מחבלים פלסטינים לחדור לתוך שטח ישראל, הבולט שבהם הוא החדירה לחוף זיקים ב-8 ביולי שסוכלה על ידי כוחות צה"ל.[38][39][40]
השלב השני - מתקפה קרקעית (17 ביולי - 4 באוגוסט)
הפעילות המבצעית בשלב השני (בין 17 ביולי בערב ל-4 באוגוסט: 18 ימים), החלה ב-17 ביולי בשעות הערב, כשכוחות זרוע היבשה של צה"ל פתחו במתקפה קרקעית ברצועת עזה, תחת סיוע ארטילרי שסיפק חיל התותחנים באמצעות תותחי 155 מ"מ וטילי תמוז. הפעילות הקרקעית החלה בעקבות חדירה של 13 מחבלים לאזור קיבוץ סופה ב-17 ביולי דרך מנהרה.[41][42]. המטרה העיקרית של הפעילות הקרקעית הייתה איתור והשמדת כוחות מנהרות הלחימה של רצועת עזה על ידי חיל ההנדסה הקרבית, בהתחלה באזורים סמוך לציר הוברס וגדר המערכת, ובהמשך עמוק יותר. בנוסף הם חיסלו מחבלים, תשתיות ומבני טרור עם סיוע חטיבות חיל הרגלים וחיל השריון. סדר הכוח היבשתי היה כשלוש אוגדות, כאשר הן ערוכות ב-7 צוותי קרב חטיבתיים.[43][44]
ב-17 ביולי בשעה 22:00 החלה התקיפה הקרקעית על רצועת עזה כאשר גדוד "בזלת" 50, גדס"ר נח"ל, גדוד 931 וגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, גדוד צבר, יחידת רימון של חטיבת גבעתי ומערך הצמ"ה יחד עם כוחות שריון מ-חטיבה 401, וגדוד 601 של חיל ההנדסה הקרבית ובמקביל כוחות מחטיבת הצנחנים ומגדוד 196 (חטיבה 460). חיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית, חיל השריון וכוחות מיוחדים חצו את גדר המערכת והחלו בתקיפה על בית חאנון שבצפון הרצועה וח'אן יונס ורפיח שבדרום הרצועה.
ב-20 ביולי נכנסה חטיבת גולני לשכונת שג'אעייה שמזרח העיר עזה ושם התפתח אחד הקרבות הקשים במבצע, שבו נהרגו 13 חיילי גולני, 7 מתוכם נהרגו בנגמ"ש שספג טיל נ"ט, ובהם אורון שאול שגופתו נחטפה בידי החמאס. הפלסטינים דיווחו על 40 הרוגים ו-400 פצועים, דבר שהוביל את חמאס לבקש מישראל הפסקת אש הומניטרית לפינוי הנפגעים.[45] צה"ל הסכים להפסקה בת שעתיים שהופרה על ידי חמאס לאחר כ-40 דקות.[46][47] למרות זאת, צה"ל האריך את הפסקת האש עד 17:30 לבקשת הצלב האדום. בנוסף החל צה"ל בהקמת בית חולים שדה ליד מעבר ארז כדי לקלוט פצועים פלסטיניים.[48] בסך הכל נהרגו בקרבות בשג'אעייה 87 פלסטינים ונפצעו מאות.[49]
במהלך כל המבצע הקרקעי סיפק חיל התותחנים חיפוי בירי ארטילרי לצד המשך התקיפות וההפצצות של חיל האוויר הישראלי. המחבלים המשיכו בירי הרקטות לעבר ישראל, אך כמות השיגורים פחתה. חמאס שיגר רקטות גם מבתי ספר,[50] בתי חולים[51][52] וכן ממתקנים של אונר"א, תוך שימוש באזרחים כמגן אנושי. במספר מקרים השיב צה"ל אש אל מקורות הירי במתקני אונר"א, דבר שגרם לנפגעים בקרב הפלסטינים ששהו שם ולביקורת בינלאומית על ישראל.[53][54][55][56] ב-28 ביולי טענו הפלסטינים שצה"ל הפגיז את בית החולים שיפא בעזה וכן גן ציבורי במחנה הפליטים א-שאטי וגרם לכעשרה הרוגים פלסטינים, בהם ילדים, אך בדיקת צה"ל העלתה שלא מדובר בירי ישראלי אלא בשני המקרים מדובר בשיגורים כושלים של חמאס.[57][58]
כמו כן, בוצע מהלך קרקעי של שלושה צוותי קרב חטיבתיים לעבר שלושה אזורי מנהרות במזרח רצועת עזה: גדוד 932 וגדוד 50 של הנח"ל באזור בית להיא שבצפון הרצועה. במרכז הרצועה, באזור ח'וזאעה ובדרום, באזור העיר רפיח, גדוד צבר של גבעתי. גדודי ההנדסה לחמו רגלית וסייעו לכוחות החי"ר והשריון בערים השונות ברצועה, בתחום הלוחמה בשטח בנוי והלוחמת תת-קרקע ומחלקות ח"יר וחה"ן ביצעו סריקות במנהרות ובתים ברצועה.
בעקבות נפילת רקטה ביהוד סמוך לנמל התעופה בן-גוריון ב-22 ביולי הודיעו עשרות חברות תעופה אמריקניות ואירופאיות על הפסקת טיסותיהן לישראל וממנה.[59][60] שינוי מדיניות היירוט של רקטות לאזור נתב"ג הביא לחידוש הטיסות ב-26 ביולי.[61]
מחבלי החמאס ערכו מספר פיגועי חדירה בשטח ישראל דרך מנהרות תת-קרקעיות וגרמו לנפגעים, בהם הרוגים.[62][63][64]
בין הקרבות הקשים בבית חאנון בולט קרב שכונה "17 דקות בגיהנום", כאשר ב-25 ביולי נתקל כוח פלוגת המבצעית של גדוד 931 של חטיבת הנח"ל יחד עם כוח יהל"ם וכוח יחידת עוקץ בחוליית חמאס בת 18 מחבלים, אותם הרג הכוח בחילופי אש, ובמהלכם נהרגו שני חיילי צה"ל. על הקרב קיבל הגדוד צל"ש מפקד אוגדה.[65] קרב קשה נוסף היה בח'וזאעה שבפאתי ח'אן יונס ב-27 ביוני, בו נהרג מפעיל D9, על גבורתם בקרב קיבלו ארבעה חיילים צל"שים, שלושה מהם מחיל ההנדסה הקרבית.
החל מ-26 ביולי ניסו גורמים בינלאומיים מספר פעמים להגיע להפסקת אש הומניטרית בין צה"ל לחמאס, אך בעוד שישראל הסכימה ליוזמות אלה חמאס הפר את הפסקות האש פעם אחר פעם. ההפרה החמורה ביותר הייתה בקרב רפיח, כאשר הוסכם על הפסקת אש ב-1 באוגוסט בשעה 8:00, אך כשעה וחצי לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, בשעה 9:30 תקפו כוחות החמאס כוח ישראלי, כשארבעה חיילים נהרגים וגופתו של אחד מהם נחטפה.[66][67][68] בעקבות התקרית והחשש שהחייל נחטף בעודו בחיים הופעל נוהל חניבעל וצה"ל המטיר על רפיח אש כבדה, בה נהרגו עשרות פלסטינים.[69][70][71]
בערב ה-2 באוגוסט הודיעו מקורות צבאיים כי כוחות חיל ההנדסה הקרבית סיימו את תקיפת והשמדת מרבית מנהרות הלחימה של רצועת עזה, וכי כוחות צה"ל החלו ביציאה מן הרצועה לקראת הערכות מחדש מסביב לרצועה.[66] ב-5 באוגוסט החלה הפסקת אש ל-24 שעות.
במהלך הפלישה הקרקעית לרצועה נהרגו 70 חיילי צה"ל, מחיל הרגלים נהרגו 44 לוחמים, מחיל השריון נהרגו 14 לוחמים, מחיל ההנדסה הקרבית נהרגו 3 לוחמים. מהכוחות המיוחדים: מיחידת מגלן נהרגו 3 לוחמים, מיחידת עוקץ 2, יחידת אגוז 3 לוחמים ויחידת יהל"ם לוחם אחד.
השלב השלישי - הפסקות אש (5 - 18 באוגוסט)
שלב זה (בין 5 באוגוסט ל-18 באוגוסט: 14 ימים), התאפיין בהפסקות אש אחדות ובניסיונות להגיע להסכם שמקובל על שני הצדדים. ישראל סירבה לנהל משא ומתן תחת אש ולכן לאורך השיחות שהתקיימו בקהיר, נשמרה הפסקת האש. עם זאת, חמאס הפר כמה מהפסקות האש והחל לירות בסיומן של אחרות. ימי הלחימה בשלב זה היו מועטים ועמדו על שלושה ימים.
ב-11 באוגוסט הוכרז על הארכת הפסת האש ב-72 שעות. ב-13 באוגוסט הוכרז על הארכת הפסקת האש בחמישה יממות, עד ל-18 באוגוסט, ועם פקיעת הפסקת האש הכריזה מצרים על הארכתה ב-24 שעות נוספות, אך הפסקת האש קרסה בשעות הצהריים של ה-19 באוגוסט, לאחר שיגורם של שלושה רקטות מרצועת עזה לבאר שבע ונתיבות.[72]
השלב הרביעי - חידוש הלחימה (19 - 26 באוגוסט)
שלב זה (19 באוגוסט ל-26 באוגוסט: 8 ימים), שהחל בהפרת הפסקת האש על ידי חמאס, התאפיין בירי כבד של רקטות ופצמ"רים על ישראל, ומנגד בתקיפות מהאוויר והים שביצע צה"ל, עם דגש על סיכולים ממוקדים נגד בכירי חמאס. ב-19 באוגוסט תקף צה"ל בית בשכונת שיח' רדואן שבעזה במטרה להרוג את מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס. בתקיפה נהרגו אשתו, בתו ובנו של דף; דף עצמו נפצע קשה אך שרד את התקיפה.[73] בתגובה לכך ביצע חמאס ירי רקטות כבד לעבר הדרום, ואף הרחיב אותו בהמשך גם לאזורי השפלה, גוש דן וירושלים. ב-21 באוגוסט נהרגו בסיכול ממוקד שלושה בכירי חמאס: ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח וממתכנני חטיפת גלעד שליט), מוחמד אבו שמאללה ומוחמד ברהום (מפקדי חטיבת דרום של גדודי עז א-דין אל-קסאם).[74][75] ב-24 באוגוסט הרג חיל האוויר בסיכול ממוקד את מוחמד אלע'ול, אחראי הכספים של החמאס.
בימים האחרונים של שלב זה, צה"ל פגע ומוטט מספר רבי קומות בעזה,[76][77] תוך הפעלת נוהל אזהרה "הקש בגג" לצמצום נפגעים אזרחיים.
בעקבות תקיפת הבכירים, חמאס הוציא להורג באופן פומבי למעלה מ-21 פלסטינים, בהם פעילי חמאס, בחשד ששיתפו פעולה עם ישראל.[78][79] לפי תאופיק טיראווי, בכיר בפת"ח, חלק מהמוצאים להורג היו קצינים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית.
מנגד, חמאס ריכז את מאמציו בירי מטחים כבדים ומתמשכים, בעיקר של פצמ"רים, כל יום על יישוב אחר בעוטף עזה, לצד המשך ירי הרקטות על שאר ישראל לרבות יישובי הדרום,[80][81]השפלה, גוש דן ואף יישובי השרון ואזור ירושלים. באותה תקופה ביצע חמאס למעלה מ-120 ולעיתים אף למעלה מ-160 שיגורים של רקטות ופצמ"רים מדי יום. ירי הפצמ"רים היה קטלני וממנו נהרגו 3 ישראלים בעוטף עזה.[82]