מגנוס השלישי, מלך נורווגיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מגנוס אולפסון (בנורדית עתיקה: Magnús Óláfsson, בנורווגית: Magnus Olavsson; נודע יותר בכינוי מגנוס "היחף" – בנורדית עתיקה: Magnús berfœttr, בנורווגית: Magnus Berrføtt; 1073 – 24 באוגוסט 1103) היה מלך נורווגיה תחת השם מגנוס השלישי מ-1093 ועד מותו. תקופת מלכותו עמדה בסימן של מערכות צבאיות תקיפות וכיבושים, במיוחד בשטחים בשליטה נורדית שבאיים הבריטיים והוא הרחיב את תחום שלטונו לממלכת האיים ולממלכת דבלין.
מטבע מתקופתו של מגנוס השלישי | |||||||||
לידה |
1073 נורווגיה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
24 באוגוסט 1103 (בגיל 30 בערך) ליד נהר קווילי, צפון אירלנד | ||||||||
שם מלא | מגנוס אולפסון | ||||||||
מדינה | נורווגיה נורווגיה | ||||||||
מקום קבורה | ליד כנסיית פטריק הקדוש, דאון פטריק, צפון אירלנד | ||||||||
בת זוג | מרגרטה משוודיה | ||||||||
שושלת הרדרדה | |||||||||
| |||||||||
|
כבנו היחיד של אולף השלישי, הוכרז מגנוס כמלך על דרום-מזרח נורווגיה, זמן קצר לאחר מותו של אביו ב-1093. בצפון הממלכה עמדה טענתו למלוכה מול בן דודו, הוקון מגנוססון (בנו של מגנוס השני), והשניים מלכו במשותף תוך חשדות הדדיים עד למותו של הוקון ב-1095. אנשי אצולה ממורמרים סירבו להכיר בשלטונו של מגנוס לאחר מותו של הוקון, אך מרידה זו הייתה קצרת ימים. לאחר שהבטיח את מעמדו מבית, יצא מגנוס למערכה ברחבי הים האירי, שנמשכה בשנים 1098 –1099. הוא פשט על איי אורקני ועל האיים ההברידיים, על האי מאן והבטיח את שליטתה של נורווגיה שם באמצעות חתימת ברית עם מלך סקוטלנד. בקבעו את האי מאן כבסיסו בעת מסעו זה, בנה מגנוס מספר מבצרים ובתים באי וככל הנראה השיג את הריבונות על אזור גאלווי. הוא הפליג לוויילס בשלב המאוחר של מסעו וזכה בשליטה על אנגלסי וככל הנראה גם נכנעה לו ממלכת גוויניד' לאחר שהדף משטחי האי את הכוחות הנורמנים הפולשים.
לאחר שובו לנורווגיה, הוביל מגנוס מערכות במחוזות דלסלנד ווסטרייטלנד שבשוודיה, בטענה לקיומו של גבול עתיק עם ממלכה זו. לאחר שתי פלישות כושלות ומספר התנגשויות, יזם אריק הראשון, מלך דנמרק שיחות שלום בהשתתפות שלושת המלכים הסקנדינבים, מתוך חשש שהסכסוך יצא מכלל שליטה. מגנוס הגיע להסכמה על שלום עם השוודים ב-1101 כאשר הסכים לשאת לאישה את מרגרטה, בתו של המלך השוודי, אינגה הזקן. בשובו לממלכתו, הייתה באמתחתו של מגנוס דלסלנד כחלק מהנדוניה של אשתו. הוא יצא למערכה האחרונה שלו ב-1102, וככל הנראה הוא שאף לכבוש את אירלנד. מגנוס כרת ברית עם המלך האירי, מוריכרטך או בראין ממנסטר, שהכיר בשלטונו של מגנוס בדבלין. מגנוס נהרג בנסיבות בלתי ברורות, בעודו מכין אספקת מזון למסעו בחזרה למולדתו, כאשר הוא נתקל במארב שטמנו לו שבטי האולייד וכל ההישגים הטריטוריאליים שהושגו בתקופת מלכותו, אבדו עם מותו.
בעת החדשה באה מורשתו לידי ביטוי בצורה מודגשת יותר באירלנד ובסקוטלנד בהשוואה למולדתו נורווגיה. בין שאר החידושים המעטים שיושמו בתחום מדיניות הפנים בתקופת מלכותו, התפתח בנורווגיה שלטון מרכזי יותר של הארגון הכנסייתי שהפך להיות דומה יותר למודל האירופאי. כמי שבאופן עממי הצטייר יותר כלוחם ויקינגי מאשר כמלך ימי ביניימי, היה מגנוס המלך הנורווגי האחרון שנפל בקרב מחוץ לגבולות ממלכתו ובכמה מובנים הוא נחשב כמלך הוויקינגי האחרון.