מדע
סך הידע המוסק על ידי המחקר המדעי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מדע הוא מונח המתייחס למכלול הידע שנצבר בדרך של מחקר שיטתי, ניסויים מבוקרים והסקת מסקנות באופן לוגי ועקבי. בקרב המומחים קיימים חילוקי דעות לגבי ההגדרה המדויקת של מדע. הפילוסופיה של המדע עוסקת בהגדרת השיטה המדעית ובהגדרת ההיקף והתכולה של המושג "מדע".
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מיעוט סימוכין. | |
המונח "מדע אמפירי" (או "המדעים המדויקים") מתייחס לענפי מדע כגון פיזיקה, ביולוגיה וכימיה, שמבוססים על נתונים מדידים שנאספו באמצעות תצפיות מדעיות ואוששו בניסויים חוזרים ונשנים. ניסויים או מחקרים אלו נעזרים במודלים מדעיים, ומתגבשים לתאוריה מדעית המאפשרות לחזות מראש תוצאות של פעולות כלומר יש להן כוח ניבוי. זאת, תוך כדי שאיפה לרמת הדיוק הגבוה ביותר. אדם שעוסק בהם נקרא מדען. יש ענפי מדע שמיישמים את עקרונות השיטה המדעית בתחומים שהם לא אמפיריים. כגון: סוציולוגיה והיסטוריה, ונקראים "מדעי הרוח". מדעים אלה לא מתיימרים להגיע לחיזוי מדויק ונזהרים מקביעות נחרצות. שכן, הם מתמקדים בנרטיב או בחוויה הסובייקטיבית של הפרט או החברה.
לוגיקה, מתמטיקה וסטטיסטיקה אינן נחשבות לענפי מדע אלא לכלים המשמשים מדענים לניתוח הנתונים, הצגת תוצאות המחקר והסקת המסקנות ממנו.
גוף הידע המדעי מתעצב ומתעדכן בעקבות תגליות ומחקרים חדשים, שמסקנותיהם מתועדות ומופצות בקהילה המדעית. לעיתים קורה שתגלית או ניסוי יביאו לשינוי של הקונצנזוס המדעי. במאות השנים שחלפו מאז התגבשו ענפי החקירה מדע, מדענים הצליחו להגיע להסכמות רחבות ומבני ידע עמוקים ועקביים, המשמשים בסיס לפיתוחים טכנולוגיים, חידושים ברפואה ושינויים חברתיים רבים. רבות מהתאוריות המדעיות (כמו המודל ההליוצנטרי, מכניקה קלאסית, אבולוציה, תורת היחסות, מכניקת הקוונטים) היו לא אינטואטיביות ואף נדמה היה כי הן סותרות את השכל הישר.[1] תאוריות רבות זוכות בתחילה להתנגדות מצד חוקרים או מצד גורמים בחברה כמו כהני דת, אך הן התקבלו תודות לשכנוע רוב המדענים בתחום, והחלשות התמיכה בתאוריות מתחרות או הסברים מסורתיים שהיו נפוצים לפניהם תאוריות בדרך כלל הובילו לתגליות נוספות, אישושים, ויישומים. תאוריות קיימות מובילות לשאלת חדשות. למדע יש תכונה של אוניברסליות - כלומר אנשים מרקע תרבותי שונה, מגיעים להסכמות רחבות ועקביות כאשר הם מקבלים הכשרה מדעית. כמו כן עם השנים התברר כי ענפי מדע שונים תומכים באותו "מבנה על" כך שחוקי הפיזיקה מהווים את הבסיס להבנת הכימיה, ושני תחומים אלה מהווים את הבסיס להבנת רוב התופעות והתאוריות בתחום הביולוגיה ובתחומים רבים נוספים כמו הנדסה או אסטרונומיה.
ביחס לחזית המחקר, לשאלות רבות אין תשובה ודאית אחת, כך שמדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם.[2] דבר זה עלול ליצור רושם לפיו במדע, כל מדען אומר משהו אחר, אבל רושם זה מוטעה. מדענים מסכימים עם מדענים אחרים על תקופתן של תאוריות ושיטות מחקר רבות, באופן שיוצר גוף ידע עקבי וגדול, שבדרך כלל נדרש מספר שנים כדי ללמוד חלק קטן ממנו בלימוד תואר ראשון, ועוד מספר שנים כדי לעסוק במחקר אקדמי. מידת ההסכמה בין מדענים ביחס לתאוריות מבוססית היא גדולה בהרבה ביחס למידת ההסכמה שקיימת ביחס לנושאים כמו תרבות, דת, פילוסופיה או פוליטיקה, שלעיתים קרובות לא מצליחות להתכנס להסכמה גם לאחר ויכוחים של עשרות או מאות שנים. בחלק מהמקרים גוף ידע מדעי נשאר איתן במשך מאות שנים, או עבר עידונים על ידי תאוריות חדשות יותר. לדוגמה מכניקה קלאסית, שפתוחה על ידי ניוטון התבררה כלא מדוייקת בעקבות תורת היחסות בתחילת המאה ה-20. עם זאת לצורך שימושים רבים, לדוגמא לשימושי הנדסה שלא עוסקים במהירויות קרובות למהירות האור, ובהן ההבדל בין התחזיות של התאוריות הוא זניח, משתמשים עדיין במכניקה קלאסית.