מובן והוראה
מאמר מאת גוטלוב פרגה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
על מובן והוראה[1] הוא מאמר של גוטלוב פרגה שנכתב ב־1892 ומהווה את נקודת המוצא לדיון הפילוסופי האנליטי בשפה. פרגה זיהה שני היבטים למשמעות הביטוי הלשוני - המובן (בגרמנית: Sinn, באנגלית: sense), שהוא תוכן מחשבתי בעיקרו, וההוראה (בגרמנית: Bedeutung; באנגלית: reference), שהיא האובייקט הממשי שמכוונת אליו המחשבה.
מידע כללי | |
---|---|
מאת | גוטלוב פרגה |
שפת המקור | גרמנית |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1892 |
בעבודתו שקדמה למאמר זה הייתה השאיפה של פרגה, בהשפעת לייבניץ, ליצור שפה מדעית מושלמת שאין בביטויה חוסר בהירות ודו־משמעות, ושמאפשרת ניתוח לוגי של כל מושג ומשפט המראה כיצד הוא קשור ביחסי היסק עם כל משפט אחר בשפה. ב"על מובן והוראה" החיל פרגה את עקרונותיו אלו גם על השפה הטבעית, אך בשל ההבדלים שבין ביטויים טבעיים לביטויים מלאכותיים, נדרש פרגה לנסח תורת משמעות חדשה שבבסיסה הבחנה בין מילים, תכנים מחשבתיים, והדברים שאותן מילים מציינות.
ההבחנה בין מובן והוראה שעושה פרגה מקבילה לכמה הבחנות מָסורתיות בפילוסופיה של הלשון, כגון זו שבין אינטנסיה(אנ') (intension) ואקסטנסיה(אנ') (extension) של מושגים, מן הפילוסופיה הסכולסטית של ימי הביניים, או זו שבין דנוטציה (אנ') (denotation) וקונוטציה (connotation), שהציע ג'ון סטיוארט מיל.