מונה חאטום - Wikiwand
For faster navigation, this Iframe is preloading the Wikiwand page for מונה חאטום.

מונה חאטום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מונה חאטום
منى حاطوم
אין תמונה חופשית
לידה 11 בפברואר 1952 (בת 68)
ביירות, לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר סלייד לאמנות יפה
  • בית הספר לאמנות בייאם שו עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול, מייצב
פרסים והוקרה פרס רולף שוק לאמנות ויזואלית (2008)
פרימיום אימפריאל (2019)
Joan Miró Prize (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מונה חאטום (בערבית: منى حاطوم; נולדה ב-11 בפברואר 1952 בביירות) היא אמנית ויזואלית ממוצא פלסטיני, שנולדה בלבנון, החיה ופועלת בלונדון.

אודות

מונה חאטום נולדה בבירות ב-1952 להורים פלסטינים[1] אשר היגרו ללבנון בעקבות מלחמת העצמאות בישראל. על אף שנולדה בלבנון, חאטום לא מגדירה את עצמה לבנונית מאחר שמשפחתה, כמו פלסטינים אחרים שהגיעו ללבנון אחרי 1948, לא קבלו אזרחות ונשארו במעמד פליטים[2]. משפחתה לא תמכה בשאיפותיה לעסוק באומנות אך היא המשיכה ליצור[3]. חאטום למדה עיצוב גרפי באוניברסיטה האמריקאית בלבנון ועבדה במשרד פרסום במשך שנתיים. היא לא נהנתה מעבודה בתחום העיצוב[3]. עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975 היגרה ללונדון. שם למדה בין השנים 1975–1981, אמנות בבית הספר לאומנות ביים שאו (Byam Shaw) ובבית הספר לאומנות סלייד (Slade School of Fine Art).

יצירה

עבודותיה של חאטום עוסקות בגוף ומגדר, יחסי עולם ראשון ועולם שלישי ובמרחב הפרטי המוגדר נשי[4]. דרך נוספת לבחון את עבודותיה היא באמצעות תפיסת המרחב. גוף הצופה נלקח בחשבון כחלק מהעמדת הפסלים והמייצבים בחלל וכן ביחס לזרמים מרכזים באומנות המודרנית סוריאליזם, מינימליזם ואמנות אדמה. ישנן קריאות רבות לעבודתה[3][5]. חאטום מבקשת לייצר אצל הצופים בעבודתיה תגובות פסיכולוגיות ורגשיות[4]. עבודותיה של חאטום כוללות מיצבים ופסלים מחומרים מגוונים הכוללים רשתות, חוטי חשמל, נורות, שיערות ועוד. בעזרתם היא יוצרת צורות גאומטריות המרמזות על כבלי מערכות שליטה בחברה[5]. בעבדות אחרות היא משמשת בחפצים ביתיים כמו מטחנת בשר ענקית ופומפיה[5].

חאטום משתמשת גם בשערה בעבודתיה. למשל, בעבודתה כאפיה 1993-9 חאטום ארגה את שערה בתוך הכאפיה - כיסוי ראש לגבר - המשלב בתוכו שיער אישה. השימוש בצורות גאומטריות היוצרות דוגמה של גדר, בעבודה זו ובאחרות, מרמז גם ביוקרת חברתית על חוקי החברה שכולאים נשים[6].

העיסוק שלה בגבולות נוגע גם גבולות בין מדינות, עמים והמשמעות שלהן. בעבודה Untill There are None, חאטום מזמינה את הצופים לצייר בגיר על משטח כהה את מפת העולם. לצייר ולמחוק גם את המפות של הצופים שציירו לפניהם[7]. בעבודה נוספת "על בלימה" תלויות 35 נדנדות. כל תזוזה של נדנדה פוגעת בחברתה. על מושבי הנדנדות כתובים שמות של ערים מהן ישנה הגירה בגלל סכסוכים (בירות, באגדד, כאבול)[5].

הוקרה ופרסים

עבודותיה מוצגות במוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון, במרכז ז'ורז' פומפידו, בגלריית טייט, במוזיאון לאמנות מודרנית, במוזיאון ישראל ובמקומות נוספים.

בשנת 2008 זכתה בפרס רולף שוק, בשנת 2011 זכתה בפרס חואן מירו ב-2017 קבלה את פרס הירושימה לאומנות[6].

בשנת 2019 זכתה יחד עם ארבעה אמנים נוספים, ביניהם הכנרת אן-סופי מוטר והצייר ויליאם קנטרידג' בפרס התרבות היפני פרמיום אימפריאלה בקטגוריית פיסול לאות הכרה ב-45 שנות יצירה. היא האמנית הבריטית הראשונה שזכתה בפרס מאז אנטוני גורמלי בשנת 2013[8].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מונה חאטום בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Tate, Mona Hatoum (born 1952) | Tate, Tate (באנגלית)
  2. ^ BOMB Magazine — Mona Hatoum by Janine Antoni, bombmagazine.org (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Mona Hatoum, The John Tusa Interviews - BBC Radio 3, BBC
  4. ^ 1 2 Kimberly Lamm (1 בינואר 2004). "Seeing Feminism in Exile; The Imaginary Maps of Mona Hatoum". 
  5. ^ 1 2 3 4 סמדר שפי, תערוכה: מונה חאטום בורחת מפוליטיזציה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2012
  6. ^ 1 2 "התלתל הסוריאליסטי של מונה חאטום". ערב רב (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2017. 
  7. ^ "אמנות: הוראות הפעלה". ערב רב (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2017. 
  8. ^ British-Palestinian Mona Hatoum wins top Japanese art prize באתר The National,‏ 17 בספטמבר 2019 (באנגלית)


זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקה (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פארפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קאפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מיכאל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020)
{{bottomLinkPreText}} {{bottomLinkText}}
This page is based on a Wikipedia article written by contributors (read/edit).
Text is available under the CC BY-SA 4.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.
Cover photo is available under {{::mainImage.info.license.name || 'Unknown'}} license. Cover photo is available under {{::mainImage.info.license.name || 'Unknown'}} license. Credit: (see original file).
מונה חאטום
Listen to this article