מוקצה
מושג הלכתי בהלכות שבת ויום טוב / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מוקצה הוא כינוי לתקנה שתיקנו חכמים, לפיה יש חפצים האסורים בטלטול בשבת וביום טוב. ככלל, כל חפץ שאין לאדם מה לעשות איתו בשבת נחשב למוקצה. יש להבחין בין איסור זה, המתייחס לחפצים מסוימים, לבין "איסור טלטול" הידוע גם כהוצאה מרשות לרשות, הנוגע בטלטול כל חפץ שהוא בין רשויות שבת.
ישנם ארבעה סוגי מוקצה מרכזיים:
- כלי שמלאכתו לאיסור - כלי ששימושו המוגדר הוא למלאכה האסורה בשבת (למשל, גפרור)
- מוקצה מחמת חסרון כיס - חפץ יקר שדרושה זהירות בטלטולו (למשל, יצירת אמנות)
- מוקצה מחמת גופו - כל דבר שאינו כלי וגם אין לו שימוש מוגדר בשבת (למשל, אבן או מת)
- בסיס לדבר האסור - חפץ שאינו מוקצה מצד עצמו, אך מהווה בסיס לחפץ אחר שהוא מוקצה מחמת גופו (למשל, מגש שמונחים עליו נרות שבת).
סוגי מוקצה נוספים:
- מוקצה מחמת מצווה (למשל, בחג הסוכות - עצי סוכה וקישוטיה)
- מוקצה מחמת מיאוס
- נולד
- "מגו דאתקצאי" - היה מוקצה בבין השמשות, נשאר מוקצה לכל השבת.
- מוקצה מחמת איסור שבגופו - שאינו כלי, אך עומד למלאכת איסור (למשל, צמר לטוייה או עצים להסקה)[1]
- מוקצה משום דחייה בידיים (למשל, צימוקים שנתן מערב שבת על הגג כדי לייבשם)[2]
- כלי שמלאכתו להיתר - אסור לטלטל כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל[3]