מושבות החסד
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מושבות החסד (הולנדית Koloniën van Weldadigheid) היו מושבות חקלאיות באזורי ספר שהוקמו בממלכה המאוחדת של ארצות השפלה במאה ה-19, כחלק מניסיון לעריכת רפורמה חברתית שמטרתה לטפל בעוני.
מראה בוויינהאוזן | |||||||
מדינה / טריטוריה |
הולנד הולנד בלגיה בלגיה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
קואורדינטות | 53°02′32″N 6°23′30″E | ||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||
| |||||||
tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0; |
המושבה הראשונה הייתה פרדריקסאורד (Frederiksoord) בהולנד, ולאחריה באו וילהלמינאורד (Wilhelminaoord) וויינהואזן (Veenhuizen) הסמוכות זו לזו, וכן וורטל (Wortel) בבלגיה. אולם התוצרת של המושבות הייתה מועטה ובעצה אחת עם המדינה החלו מיישבים במושבות יתומים, ולאחר מכן גם קבצנים וחסרי בית. כך נוצרה שיטת התיישבות "לא חופשית", שהתאפיינה בחדרי שינה ענקיים ומושבות גדולות ריכוזיות שבה העבודה התבצעה תחת השגחת שומרים. בשיאה, באמצע המאה ה-19, חיו יותר מ-11,000 בני אדם במושבות אלה בהולנד, ובבלגיה עמד נתון זה על 6,000 בשנת 1910. סך הכל נוסדו שבע מושבות, וארבע מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמית ב-2021.