מחנה העקורים ברגן-בלזן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחנה העקורים ברגן-בלזן היה מחנה עקורים לפליטים (ולאחר מספר חודשים - ליהודים בלבד) לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה. המחנה פעל בסקסוניה התחתונה בצפון-מערב גרמניה, דרומית-מערבית לעיירה ברגן שליד העיר צלה (אנ'). המחנה פעל מקיץ 1945 עד ספטמבר 1950. במשך זמן מה היה מחנה זה מחנה העקורים היהודי הגדול בגרמניה, והיחיד באזור הכיבוש הבריטי.[1][2] המחנה היה תחת סמכות בריטית ובפיקוח מנהל הסעד והשיקום של האו"ם (UNRRA). בין מנהלי המחנות היה סימון בלומברג (אנ'). המקום היה בסיס של הצבא הבריטי עד 2015. כיום המחנה הוא בסיס בונדסוור.