מחקר אקולוגי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מחקר אקולוגי הוא מחקר תצפיתי שבו היחידה הנחקרת היא אוכלוסייה או קבוצה של אנשים, ולא פרטים בודדים. הקבוצה במחקר אקולוגי בדרך כלל מתייחסת לאזור גאוגרפי מוגדר (מדינה, מחוז, עיר, וכו') וההשוואה נעשית בין קבוצות שונות או בין זמנים שונים עבור אותה הקבוצה. זהו סוג מחקר מקובל באפידמיולוגיה, אשר נועד לבחון האם קיים קשר בין גורם סיכון אפשרי לתוצא מוגדר. במחקר אקולוגי נעשה שימוש במשתנים מקובצים (כגון ממוצע או שיעור באוכלוסייה), במשתנים סביבתיים או במשתנים גלובליים של גורם הסיכון, והתוצא הנבדק הוא בדרך כלל שיעור תחלואה (הימצאות או היארעות) או שיעור תמותה.
לעיתים קרובות מחקרים אקולוגיים מתבצעים על בסיס נתונים קיימים המכילים מידע על אוכלוסיות גדולות, ולכן מחקרים אלו יחסית זולים ומהירים יותר ממחקרים שבהם היחידה הנחקרת היא פרטים בודדים. בשיטת מחקר אקולוגית ניתן לעיתים להשיג מטרות מסוימות שלרוב לא ניתן להגיע אליהן בסוגי מחקר אחרים. עם זאת, ייתכן שמידע על משתנים שונים (כגון התנהגויות, עמדות והיסטוריה רפואית) לא יהיה נגיש ברמה האקולוגית. בשל מאפייניו, מחקר אקולוגי הוא בעל מגבלות שונות שאינן קיימות במערכי מחקר אחרים והוא חשוף למספר סוגי הטיות העלולות לגרום להסקת מסקנות מוטעית. הנפוצה מבין הטיות אלו נקראת הטיה אקולוגית, ומשמעותה היא שקשר בין משתנים ברמת האוכלוסייה לא בהכרח מתקיים ברמת הפרט.[1]
מחקר אקולוגי יכול לסייע ביצירת השערות ולהצביע על קשר בין גורם סיכון לתוצא, אך לא ניתן להסיק ממנו על סיבתיות ויש לבחון את תוצאותיו במחקרים קפדניים יותר המבוצעים ברמת הפרט.
אחת הדוגמאות הראשונות למחקר אקולוגי הוא מחקרו של ד"ר ג'ון סנואו, שניסה לאתר את המקור להתפרצות מחלת הכולרה בלונדון בשנת 1854. מחקרו של סנואו בוצע בזמן שבו תיאורית החיידקים כמחוללי מחלות עדיין לא הייתה נפוצה. סנואו מיפה את האזורים השונים בלונדון והראה את הקשר בין איכות מקור המים ומספר מקרי הכולרה באזורים שונים בעיר. מחקרו של סנואו הראה כי במקומות שאליהם סופקו מים בלתי-מזוהמים, כולרה נצפתה בעיקר באזורים צפופים שבהם חיו אנשים עניים וממעמד הפועלים. לעומת זאת, באזורים הסמוכים למשאבת מים ספציפית שסיפקה מים מזוהמים, מחלת הכולרה פגעה בעשירים ועניים בצורה שווה.[2]