מטהמוגלובינמיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מטהמוגלובינמיה, או כחלת (באנגלית: Methemoglobinemia) היא תסמונת המתרחשת כאשר תאי דם אדומים מכילים מטהמוגלובין ברמות גבוהות מ-1%.[1] התסמונת מאופיינת בנוכחות גבוהה מהרגיל של מטהמוגלובין (metHb) בדם, כלומר של Fe+3 במקום Fe+2. מטהמוגלובין אינו מסוגל לשחרר חמצן לרקמות הגוף באופן יעיל. חומרת הסימפטומים היא ביחס ישר לרמת המטהמוגלובין בדם. הסימפטומים מחולקים ע"פ רמות המטהמוגלובין בדם[2]:
- 3-15%: דיסקולורציה קלה של העור (חיוורון, עור אפרפר או כחלחל, כתמים בעלי גוון כחלחל).
- 15-20%: כיחלון, למרות שבאופן יחסי החולים אינם מפגינים סימפטומים של מחסור בחמצן.
- 20-50%: קוצר נשימה, סחרחורות (עד כדי התעלפות), חולשה, בלבול, קצב לב לא סדיר וכאבי חזה.
- 50-70%: אריתמיה, חוסר הכרה, דליריום, פרכוסים, תרדמת וחמצת (חומציות יתר של הדם).
עובדות מהירות תחום, טיפול ...
תחום | המטולוגיה |
---|---|
טיפול | |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 204178 |
DiseasesDB | 8100 |
MeSH | D008708 |
MedlinePlus | 000562 |
סיווגים | |
ICD-10 | D74 |
סגירה