טומאת זיבה
טומאת זיבה היא שם כולל לטומאה של מספר אנשים שטומאה יוצאת מגופם וטומאתם שוה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהלכות טומאה וטהרה, טומאת זיבה היא שם כולל לטומאה של מספר אנשים שטומאה יוצאת מגופם וטומאתם שוה: טומאת זב - (בזכר) וטומאת זבה (בנקבה) טומאת נידה וטומאת יולדת, שהן טומאות מהתורה, וטומאת גויים שעליהם גזרו חכמים טומאה כזבים.
מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ב ופרק ט"ו |
---|---|
משנה | זבים |
משנה תורה | ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב |
ספרי מניין המצוות |
ספר החינוך, מצווה קע"ח, מצווה קפ"א, מצווה קפ"ב, מצווה קס"ו ספר המצוות, עשה ק"ד, עשה ק"ו, עשה צ"ט, עשה ק' |
למרות שדיני הטומאה של הזב הזבה הנידה והיולדת שווים לכל דבר ועניין, אופן חלות הטומאה בהם שונה. הזב נטמא רק על ידי הפרשה שנחשבת "זיבה" הנגרמת על ידי מחלה שפוגעת בכלי הזרע ושונה במהותה מנוזל הזרע וכן בסימניה, הזבה והנידה היא אישה שיצאה ממנה דם מצוואר הרחם, ההבדל בין דם נידה לדם זיבות נעוץ בזמן בו הוא יוצא מהגוף, כאשר הוא בא בתחילת המחזור החודשי ועד שבעה ימים (זמן הווסת), הוא נחשב דם נידה (כיוון שהוא טבעי), ולאחר שבעת ימי הנידה, ישנם אחד עשר ימי זיבה ובימים אלו אם ראתה האישה דם (שזו צורה פחות טבעית), היא נחשבת לזבה[1]. טומאת יולדת לעומת זאת נגרמת מכל סוג של לידה אף ללא דם, וכן גם מהפלה בכל צורה שהנפל או הוולד יוצא מבית הרחם חוץ מבניתוח קיסרי.