השחתת איבר המין הנשי
מילת נשים הינו ניתוח השחתת איבר המין הנשי הנפוץ בעיקר במדינות אפריקאיות ומוסלמיות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השחתת איבר המין הנשי (או מילת נשים) הוא ניתוח שבמהלכו מבוצע חיתוך או כריתה של חלק מאיבר המין הנשי מסיבות חברתיות, תרבותיות ואסתטיות ונפוץ בעיקר במדינות אפריקאיות ומוסלמיות. ישנם ארבעה סוגי מילת נשים בדרגות שונות של חומרה.[1] הצורה הקלה ביותר כוללת חיתוך בעורלת הדגדגן, כפי שנהוג במלזיה. אך צורות אחרות כוללות הסרה חלקית או מלאה של עורלת הדגדגן, השפתיים החיצוניות, השפתיים הפנימיות ואף כריתת הדגדגן. במקרים הקיצוניים ביותר של הניתוח ישנה סגירה חלקית של הפות באמצעות תפרים.
יש לעדכן ערך זה. | |
בתלות בניתוח הספציפי, תופעות הלוואי המיידיות כוללות כאבים, זיהומים, שטפי דם, הלם רגשי ופיזי וכן נזק לאיברים סמוכים כגון מערכת השתן והעיכול. בטווח הארוך יותר, הניתוח עלול לגרום לתופעות של עצירות שתן, הפרעות במחזור החודשי עד כדי הפסקתו, דלקות כרוניות בנרתיק ובדרכי השתן שעשויות לגרום לפגיעה בתפקוד הכלייתי, וכן סיכון מוגבר להידבקות בנגיפים המועברים בדם, כגון HIV וצהבת B ו-C. סיבוכים אפשריים נוספים כוללים עקרות, דימומים לאחר לידה ומוות של יילודים. כל זאת, בנוסף להשלכות הנפשיות הקשות שמהן סובלות נשים שבוצע בהן הניתוח בכפייה - הכוללות חרדה, דיכאון, הפרעת פוסט-טראומה וכן קושי ליהנות מיחסי מין או אוננות ולהגיע לאורגזמה. חלק מהנשים שעוברות את הניתוח, בעיקר כאשר הוא נעשה בתנאים ירודים, מקפחות את חייהן כתוצאה מדימום או מסיבוכים רפואיים אלו.[2]
במדינות מסוימות באפריקה מבוצע הניתוח מטעמים תרבותיים, אסתטיים או היגייניים. המושג "חִ'תאן" لختان משמש לתיאור ניתוח לכריתת דגדגן או חלקי פות אחרים לנשים. ניתוח לביופלסטי הוא תצורה מודרנית של המנהג כיוון שאיבר המין הנשי עובר חיתוך מטעמים אסתטיים. ארגונים בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי, וכן ארגוני נשים במדינות האמורות לעיל וברחבי העולם, משקיעים מאמצים רבים לעקור את המנהג מהשורש, אך הוא עדיין נפוץ. במדינות רבות המנהג אסור על-פי חוק. האיסור המוחלט שהוטל על המנהג במצרים ובאריתראה בשנת 2007 נחשב להישג גדול של הנאבקים במנהג, שכן במדינות אלה רוב הנשים עברו את הניתוח.
מנהג השחתת איבר המין הנשי נפוץ בעיקר בעשרים ושבע מדינות אפריקניות,[3] בפרט באזורים המוסלמיים בצפון-מזרח אפריקה, בקרן אפריקה, ובמערב אפריקה. המנהג נהוג גם בקרב הבדואים והכורדים בעיראק ובתימן.[4] ברוב המקרים מבוצע המנהג בילדות צעירות, בגילאי 3–13. בארצות מוסלמיות בשאר חלקי המזרח התיכון ובמרכז אסיה מנהג זה כמעט שאינו קיים. ההיסטוריון היווני מהמאה החמישית לפנה"ס הרודוטוס כתב, כי המנהג היה נהוג בימיו בקרב המצרים, הפיניקים, החתים[דרושה הבהרה] והכושים, אך לא ידע לומר מה מקור המנהג.[4]