מיעוט רבים שניים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיעוט רבים שניים הוא כלל שמרבים להשתמש בו פרשני המקרא והתלמוד, ופשוטו: במקום שנקט הטקסט לשון רבים – היחידה הקטנה ביותר של לשון הרבים היא: שניים. הכלל איננו מופיע כלשונו המדויק בתלמוד ובמדרשים,[1] [2] אך תוכנו והוראתו קיימים בשניהם, ורמז לכלל זה ניתן למצוא במקרא.
בית המשפט הישראלי נעזר גם הוא בכלל.[3]