מכשפות פנדל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפטי מכשפות פנדל (באנגלית: Pendle witches) משנת 1612 נמנים עם משפטי המכשפות המפורסמים ביותר בהיסטוריה האנגלית, וגם עם המשפטים המתועדים בצורה הטובה ביותר מהמאה ה-17. שנים עשר המואשמים התגוררו באזור הסובב את גבעת פנדל בלנקשייר אנגליה, והם נאשמו ברצח של עשרה אנשים תוך שימוש בכשפים. כולם פרט לשניים, נשפטו בבית המשפט בלנקסטר בתאריכים 18 ו-19 באוגוסט 1612, יחד עם מכשפות סמלסברי ומכשפות נוספות, בסדרה של משפטים שלימים נודעו כמשפטי המכשפות של לנקשייר. אחת נשפטה בבית המשפט ביורק ב-27 ביולי 1612, ואחת מתה בכלא. מתוך האחד עשר שהגיעו למשפט – תשע נשים ושני גברים – עשרה נמצאו אשמים והוצאו להורג באמצעות תלייה, אחת נמצאה חפה מפשע.
הפרסום הרשמי של ההליכים בספרו של הפקיד המשפטי תומאס פוטס "The Wonderfull Discoverie of Witches in the Countie of Lancaster", ומספר המכשפות שנתלו יחדיו – תשע בלנקסטר ואחת ביורק – הפכו את המשפטים ליוצאי דופן באותה התקופה באנגליה. הוערך כי כל משפטי המכשפות האנגליים בין תחילת המאה ה-15 ותחילת המאה ה-18 הסתיימו בפחות מ-500 הוצאות להורג. ההוצאות להורג בסדרת המשפטים הללו היוו יותר משני אחוזים מסך ההוצאות להורג.
שש ממכשפות פנדל נמנו מאחת משתי משפחות, שבראשן עמדה אישה בשנות השמונים לחייה. משתי המשפחות הגיעו אליזבת סאות'רנס (הידועה גם בשם דמדייק), בתה אליזבת דוייס, ונכדיה ג'יימס ואליסון דוייס; אן ויטל (הידועה גם בשם שטוקס) ובתה אן רדפרן. הנאשמים האחרים היו ג'יין בולקוק ובנה ג'ון בולקוק, אליס נאטר, קתרין יואיט, אליס גריי וג'נט פרסטון. התפרצויות מעשי הכישוף בפנדל וסביבתה עשויות להמחיש עד כמה אנשים יכלו להתפרנס מהעמדת פני מכשפות ומכשפים. רבות מהטענות נבעו מהאשמות שהשמיעו בני משפחות דמדייק ושטוקס אחד כנגד השני, אולי משום שהם התחרו בניסיונותיהם להתפרנס מריפוי מחלות, קיבוץ נדבות וסחיטה.