מלאכת לש
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהלכה, מְלֶאכֶת הַלָּש היא אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת. המלמדת על איסור לישת חומרי גלם (בדרך כלל מים וחומר אבקתי) עד לעשיית עיסה. בין היתר האיסור כולל עשיית בצק, מלט, בוץ[1], ועוד.
המונח "לש" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו לש (פירושונים).
עובדות מהירות תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ...
תלמוד בבלי | מסכת שבת, דף י"ח, עמוד א' ו-דף קנ"ה, עמוד ב' |
---|---|
תלמוד ירושלמי | מסכת שבת, פרק ז הלכה ב |
משנה תורה | ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ח הלכה טז, פרק כא הלכות לג-לד |
שולחן ערוך | אורח חיים, סימן שכא, סעיפים יד-טז |
סגירה
יש הסבורים כי האיסור נאמר נאמר אף לפני הלישה, בנתינת הנוזל לתערובת.
מלאכה זו היא חלק ממספר המלאכות המכונות "סידורא דפת", דהיינו הפעולות המובילות לעשיית הלחם, שכל אחת מהן אסורה בשבת[2].