מלחמת איראן–עיראק
מלחמה שהתרחשה בשנים 1980–1988 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת איראן–עיראק (בערבית: الحرب الإيرانية العراقية, בפרסית: جنگ ایران و عراق; 22 בספטמבר 1980 – 20 באוגוסט 1988) הייתה מלחמה בין הרפובליקה האסלאמית השיעית של איראן בראשות מנהיגה הרוחני רוחאללה ח'ומייני ורפובליקת בעת' ערבית לאומנית של עיראק בראשות סדאם חוסיין.
מלחמת איראן-עיראק, משמאל לימין ומלמעלה למטה: ילד בשירות הצבא האיראני, חייל איראני בחזית לובש מסכת גז, הפריגטה האמריקאית "סטארק" לאחר פגיעה עיראקית לא-מכוונת, כוחות מוג'אהדין ח'לק הרוגים, שבויי מלחמה עיראקיים בח'וראמשהר, נ"מ איראני תוצרת ברית המועצות. | |||||||||||||||||
תאריכי הסכסוך | 22 בספטמבר 1980 – 22 באוגוסט 1988 (7 שנים ו־47 שבועות) | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | איראן ועיראק | ||||||||||||||||
תוצאה | אבדות קשות ללא שינוי במצב הטריטוריאלי | ||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | בתיווך האו"ם סוכם על השארת מצב הטריטוריות כפי שהיה קודם | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
סה"כ 1,250,000 הרוגים |
המלחמה פרצה לאור היריבות הקשה בין המדינות, ובעקבות סכסוך גבולות באזור מחוז ח'וזסתאן, ליד השט אל-ערב ועל רקע המתח הדתי העדתי בין הנהגת איראן השיעית הפרסית בעיקרה, ובין הנהגת עיראק הערבית מרקע סוני. למלחמה היו מניעים טריטוריאליים, כלכליים, דתיים ואחרים שהעיבו במשך שנים על יחסי המדינות טרם פרצה. במלחמה השתתפו גם מיליציות עדתיות (מוג'אהדין ח'לק האיראנית תמכה בעיראק, ואילו מיליציות כורדיות עיראקיות - המפלגה הדמוקרטית הכורדית והאיחוד הפטריוטי של כורדיסטן תמכו באיראן), והייתה התערבות מצד מספר מעצמות לרבות אספקת נשק וסיוע לוגיסטי. המלחמה בת שמונה השנים לא הביאה להישגים טריטוריאליים לאף אחת מהמדינות, אך עלתה בחייהם של כמיליון חיילים ואזרחים משני הצדדים.
בהנהגתו של חוסיין, עיראק שאפה לספח לתוכה את חבל ח'וזסתאן העשיר בנפט ולהפוך למעצמה אזורית במפרץ הפרסי על חשבון איראן. כמו כן, פעל המשטר העיראקי לבלום את חלחול השפעותיה של המהפכה האסלאמית השיעית באיראן ברחבי המזרח התיכון (חוסיין עמד בראש משטר עריצי של מיעוט סוני על גבי רוב שיעי בעיראק עצמה, והמהפכה באיראן השכנה עלולה הייתה לערער את שלטונו שלו). ניסיון לפתור את סכסוך הגבולות ארוך השנים בין איראן לעיראק על גבי השט אל-ערב הסתכם ב-1975 בהסכם אלג'יר, שפרוץ המלחמה הוביל לכך שפג תוקפו. כמו כן ניסה המשטר העיראקי להביא להתקוממות הרוב הערבי בח'וזסתאן נגד משטר משמרות המהפכה בטהראן על רקע לאומני ואתני.
המתקפה העיראקית הראשונית שפתחה את המלחמה הובילה ללוחמה בת שנתיים בח'וזסתאן שסוכמה במתקפת נגד איראנית ב-1982 שהחזירה את קו האש לגבול הבינלאומי. בעקבות זאת, המלחמה הפכה ללוחמת שחיקה ממושכת שכללה שימוש בנשק כימי מצידה של עיראק. השימוש בטקטיקות כגון מלחמת חפירות וגלי התקפה אנושיים בידי הכוחות האיראניים הובילו להשוואת המלחמה למלחמת העולם הראשונה בבחינת שיטותיה. מהצד העיראקי נעשה שימוש ממושך בארטילריה רקטית נגד מוקדים אזרחיים באיראן, ובאיראן הממשלה קידמה מדיניות של גיוס ילדים לצבא וקידום הרעיון של מלחמת דת סונית-שיעית ושהידיות. במהלך המלחמה נעשו שיתופי פעולה ומימונים שונים של המחנות הלוחמים ממדינות ברחבי העולם, וביניהם גם שיתוף פעולה מתחת לשולחן בין איראן לארצות הברית שהתפרסם בדמות פרשת איראן–קונטראס. ב-1981 מדינת ישראל ניצלה את מצב המלחמה בין שתיים מיריבותיה ותקפה והשמידה את הכור הגרעיני "תמוז" (אוסיראק) בעיראק.
המלחמה הסתיימה בשוויון ללא כל שינוי טריטוריאלי עם אשרור החלטה 598 של מועצת הביטחון של האו"ם בידי שני הצדדים הלוחמים. לפחות חצי מיליון איש נהרגו במלחמה, כאשר הערכות מרחיקות לכת טוענות לסביבות 1.2 מיליון הרוגים (רובם איראנים). כמו כן, מאות אלפי אזרחים נהרגו במהלך המלחמה במהלכים פנימיים של המדינות, ביניהם מבצע אל-אנפאל של המשטר העיראקי נגד האוכלוסייה הכורדית המתמרדת בצפון המדינה, שהסתכם בטבח ובפשעי מלחמה שביצע הצבא העיראקי שלימים קיבלו הכרה חלקית בתור רצח עם. לא נערך הסדר פיצויים בסיומה של המלחמה והעלות הכוללת של האובדן וההרס הכלכלי מוערך בסביבות הטריליון דולר אמריקאי.