מלכיתים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המונח מלכיתים משמש לציון מספר כתות נוצריות במזרח התיכון השייכות לנצרות המזרחית וכן לציון מאמיניהן. מקור השם הוא במילה הסורית העתיקה "מלכאיא", שפירושה "מלכותי" (מהשורש מ.ל.ך) ובמובן הרחב יותר, "אימפריאלי", המתייחס לנאמנות לקיסר הביזנטי. במקור שימש המונח ככינוי גנאי בעקבות הפיצול החריף שחל בנצרות המזרחית לאחר ועידת כלקדון בשנת 451. מתנגדי הוועידה השתמשו בו כדי לציין את אלה שתמכו בהחלטות הוועידה ובאימפריה הביזנטית, ולא ברור באיזו תקופה החלו המלכיתים לכנות את עצמם בשם זה.
במקור, בתחילת ימי הביניים, המלכיתים עשו שימוש הן ביוונית והן בארמית במסגרת הפולחן שלהם,[1] ונהגו לפי הנוהג של אנטיוכיה. אמנם בהמשך, במאה ה-10 וה-11, הם אימצו את הנוהג של קונסטנטינופול, ושילבו את השפה הערבית במסגרת חלק מטקסי הדת שלהם.[2][3][4]
למונח "מלכיתים" שתי משמעויות שונות כאשר הוא מתייחס לזרמים בנצרות. המונח "מלכיתים אורתודוקסים" מתייחס לנוצרים היוונים האורתודוקסים של המזרח התיכון, בעוד המונח "מלכיתים קתולים" מתייחס לחסידי הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: كنيسة الروم الملكيين الكاثوليك).