מניין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בהלכה, מִנְיָן הוא קבוצה של לפחות עשרה[1] יהודים בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות, כדוגמת תפילה בציבור. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים (ביהדות האורתודוקסית) – החל מגיל שלוש עשרה.
ערך זה עוסק בקבוצה של לפחות 10 יהודים בוגרים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מניין (פירושונים).
עובדות מהירות מקרא, תלמוד בבלי ...
מקרא | ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק ל"ב |
---|---|
תלמוד בבלי | מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב' |
סגירה