מסכת שביעית
מסכת במשנה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מַסֶּכֶת שְֹבִיעִית היא המסכת החמישית בסדר זרעים, שהוא הסדר הראשון בשישה סדרי משנה. מסכת זו מכילה עשרה פרקים ו-89 משניות.
במסכת מפורטות הלכות דיני השמיטה בשנה השביעית, שהיא מצווה האוסרת את עבודת הקרקע במשך אותה שנה (שמיטת קרקעות) ומבטלת את כל החובות שעוד לא נפרעו (שמיטת כספים). שנת שמיטה חלה כל שבע שנים[1]. שנת השמיטה האחרונה הייתה שנת ה'תשפ"ב והבאה תהיה שנת ה'תשפ"ט.
על מסכת זו אין תלמוד בבלי, אלא תלמוד ירושלמי ותוספתא בלבד.