גיחון
מעיין בירושלים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעיין הגִיחוֹן (בערבית: عين أم الدّرج, תעתיק: עין אום א-דרג'), הוא מעיין טבעי הנובע באפיק נחל קדרון שבישראל, בגובה 636 מטר מעל פני הים.
מעיין הגיחון באיור של דייוויד רוברטס | |
שם נוסף | עין אום א-דרג' |
---|---|
מיקום המעיין | |
מדינה | ישראל |
מחוז | ירושלים |
אזור | ירושלים |
קואורדינטות | 31°46′23″N 35°14′11″E |
גובה | 636 מ' |
נתוני המעיין | |
סוג זרימה | מעיין איתן |
סוג נביעה | מעיין קארסטי |
ספיקה ממוצעת | כ-600,000 מ"ק בשנה |
אגן ניקוז | אפיק נחל קדרון |
גישה למעיין | |
נגישות לציבור | פתוח |
דרך גישה | רגלית (תת-קרקעית) |
הגיחון הוא מעיין חשוב ביותר בעיר ירושלים, וכנראה היה מהגורמים הראשיים לייסוד יישוב במעלה הגבעה המתרוממת מעליו - הגרעין של ירושלים הקדומה. ספיקתו של המעין היא כ-600,000 מ"ק לשנה בממוצע רב שנתי, מהגדולים במעיינות הרי יהודה.
המעיין נקרא בשם 'גיחון' כנראה בשל היותו מעיין פועם, כלומר שמימיו מגיחים בפעימות וגיחות קצובות. הסיבה לכך היא מבנה אגן הניקוז התת-קרקעי שלו, המורכב מכיסי מים, המתמלאים עד גדותיהם כתוצאה של חלחול, ואז "נשפכים" אל פתח הנביעה. התיעוד האחרון של פעימות המעיין מובא אצל לואי ונסאן בשנת 1909, שכתב כי המעיין פועם למשך כ-15 דקות כל שעתיים - שלוש. כיום המעין הפסיק לפעום, כנראה בעקבות הפעילות האורבנית באגן ההיקוות של המעיין, או בעקבות תזוזות טקטוניות ששינו את מבנה אגן הניקוז שלו.
מפרשי התנ"ך כתבו ביאורים שונים לשם 'גיחון': על שם המעיים הנקראים גחון, כמו שכתוב בקללת הנחש (בראשית, ג', י"ד) ”עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ”, כן מימיו של מעיין הגיחון זורמים בניקבה צרה ונמוכה, והאדם ההולך שם צריך לגחון ולכופף את עצמו [דרוש מקור]; על שם שסתמו את פתחו הראשי ומשכו והוציאו את המעיין בחריצים קטנים מתחת לעיר ירושלים, ומשיכה זו נקראת גיחון כמו שכתוב (תהלים, כ"ב, י') ”גֹחִי מִבָּטֶן” על התינוק שמגיח ויוצא מבטן אימו[דרוש מקור], וגם גיחון ממנו יוצאים פלגים רבים להשקות את גינות ירושלים[1].