מערות אלפנטה
אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בהודו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מערות אלפנטה (בהינדי: घारापुरी गुफाएँ, "מערות גראפורי") הן אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ומספר מקדשי מערות חצובים בסלע, המוקדשים בעיקר לאל ההינדי שיווה.[1] האתר נמצא באי אלפנטה (אנ'), או גראפורי (מילולית מהינדי: "עיר המערות"), במעגן מומבאי (אנ'), 10 קילומטרים ממזרח לעיר מומבאי שבמדינת מהאראשטרה בהודו. האי, שנמצא כ-2 קילומטרים מערבית לנמל ג'ווהרלל נהרו (אנ'), כולל חמש מערות הינדואיות וכמה תלוליות סטופה בודהיסטיות המתוארכות למאה השנייה לפני הספירה,[2][3] וכן קבוצה קטנה של שתי מערות בודהיסטיות עם מכלי מים.
פסל טרימורטי בגובה 6 מטרים | |||
אתר מורשת עולמית | |||
---|---|---|---|
| |||
מידע כללי | |||
מדינה | הודו הודו | ||
מיקום | האי אלפנטה במדינת מהאראשטרה | ||
קואורדינטות | 18°57′49″N 72°55′53″E | ||
(למפת הודו מוגדלת) (למפת הודו רגילה) (למפת מהאראשטרה רגילה) (למפת מהאראשטרה מוגדלת) |
מערות אלפנטה מכילות פסלי אבן חצובים בסלע המציגים סינקרטיזם של רעיונות ואיקונוגרפיה הינדית ובודהיסטית.[3][4][5] המערות חצובות בסלע בזלת מוצק. למעט כמה יוצאים מן הכלל, חלק גדול מיצירות האמנות הושחתו וניזוקו.[6] כיוון המקדש הראשי וכן מיקומם היחסי של מקדשים אחרים ממוקמים בתבנית מנדלה. הגילופים מתארים סיפורים מהמיתולוגיה ההינדואית, כאשר הפסל המונוליתי של הטרימורטי סדאשיווה (שיווה בן שלושת הפרצופים) בגובה 6 מטרים, נטארג'ה (אדון הריקוד) ויוגישווארה (לורד היוגה) הם המפורסמים ביותר.
מתארכים את בניית המערות בין המאה החמישית למאה התשיעית, ומייחסים אותן לשושלות הינדיות שונות. הן מתוארכות בדרך כלל יותר בין המאות החמישית לשביעית. מרבית החוקרים משערים כי הן הושלמו בשנת 550 לספירה.[7]
האי והמערות נקראו אלפנטה (באיות Elefante שהשתנה ל-Elephanta), כינוי שהוענק לאי על ידי הפורטוגלים שמצאו באי פסל פיל גדול כשהשתלטו עליו ב-1534. חיל המצב שישב באי השחית את הפסל והמערות. המערה הראשית (מערה 1, או המערה הגדולה) הייתה מקום תפילה הינדי עד שהגיעו הפורטוגלים, ואז האי חדל להיות מקום תפילה פעיל. את הניסיונות המוקדמים ביותר למנוע נזק נוסף למערות החלו ליזום פקידי הודו הבריטית בשנת 1909.[8] המונומנטים שוחזרו בשנות ה-70 של המאה ה-20. בשנת 1987 נקבעו מערות אלפנטה המשוחזרות כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. כיום הן מתוחזקות על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו (אנ') (בראשי תיבות ASI).[3]