מעשה שמעון ולוי
סיפור מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מעשה שמעון ולוי הוא סיפור מקראי המתואר בספר בראשית, פרק ל"ד. מסופר בו כי בעקבות מעשה שכם ודינה, בו חטף שכם בן חמור החוי נשיא מחוז העיר שכם את דינה בת יעקב ולאה, ואנס אותה. כאשר שמעו של המעשה הגיע אל אחי דינה, מיהרו לשוב לביתם מהמרעה במקביל להגעת שכם עם חמור אביו לבקש את ידה של דינה מאת אביה, יעקב. אחי דינה הציעו לשכם במרמה שבתמורה למתן אחותם לו לאשה, יתחייב למול את ערלתו, הוא וכל אנשי עירו. שכם הסכים בהתלהבות להסכם, ומיהר לשוב עם אביו אל אנשי עירו בהציעם להם לכרות ברית עם משפחת יעקב בתמורה למילת ערלתם.
ביום השלישי למילה, עת שכבו אנשי העיר כואבים בבתיהם, פשטו שמעון ולוי על העיר וחרבותיהם בידיהם, והכו כל זכר בעיר. את הנשים והטף לקחו עימם בשבי, ואת רכוש העיר לקחו כשלל. יעקב נזף בבניו על המעשה בהביעו חשש שמא הערים שבסביבה יתאגדו יחד כדי להכות את בני יעקב פן יעשו כן גם להם, ובכך תיכחד משפחת יעקב. שמעון ולוי השיבו שהמעשה שלהם היה הכרחי לנוכח התנהגות שכם כלפי דינה כאילו הייתה זונה.
על פי המסופר, כאשר עברו יעקב ובניו משכם אל בית אל בצו אלוהי, הטיל ה' פחד על הערים שסביבות שכם, ולא רדפו אחרי בני יעקב אלא יראו מהם.
לקראת מותו, עת ברך יעקב את בניו בברכת יעקב, הוא נמנע מלברך את שמעון ולוי, ואף קבע כי הם יתפזרו בקרב שאר שבטי ישראל כדי שעוצמתם וקנָאותם תווּסת על ידי השבטים האחרים. הדבר התקיים בכך ששבט שמעון נחל נחלה מובלעת בתוך שבט יהודה, ושבט לוי התפזר בתוך שאר השבטים כדי למלא את תפקידו החינוכי: "יורו משפטיך ליעקב".