מצוות צריכות כוונה
כלל הלכתי שקובע שיש להתכוון בעת עשיית מצווה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מצוות צריכות כוונה הוא כלל הלכתי שמשמעו שיש להתכוון בעת עשיית המצווה לשם קיום אותה המצווה. בתלמוד נחלקו אמוראים האם מצוות צריכות כוונה או לא.
עובדות מהירות תלמוד בבלי, משנה תורה ...
תלמוד בבלי |
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג, עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ח, עמוד א' |
---|---|
משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ד' |
שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס' |
סגירה
להלכה נפסק בשולחן ערוך כדעה שמצוות צריכות כוונה, ולכך במקרה שאדם קיים מצווה ללא כוונה, לא יצא בה ידי חובת קיום המצווה, ויש לחזור ולעשותה שנית. כך למשל אדם הקורא את פרשת ואתחנן הכוללת בתוכה את הפרשה של שמע ישראל, אין קריאה זו נחשבת לגביו כקיום מצוות קריאת שמע, אם אכן לא התכוון לקיים בכך את מצוות קריאת שמע[1].