מצפון
מרכיב של נפש האדם / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מצפון הוא מרכיב של נפש האדם המנחה אותו בתחום המוסר: מוביל לרגשות חמלה, אשם או חרטה, המדריכים את האדם או מייסרים אותו, בנוגע לפעולות, מעשים או חוסר מעשים, המנוגדים לתפיסת צווי ההתנהגות המוסרית כפי שהם נתפסים על ידו, או עולים אתם בקנה אחד. ״יסוריי מצפון״ הוא מונח המתאר את רגשות האשמה אשר תוקפים אדם לאחר שעשה מעשה שאינו מוסרי בעיניו.
למרות שתחושות כאלה אינן באות בהכרח ממקור אינטלקטואלי, הן עשויות לגרום לאדם לבחון את התנהגותו ולהימנע מפעילות שאינה עולה בעיניו עם המוסר. הנושא של המצפון נדון בהרחבה בפילוסופיה ונמצא עליו חומר רב.
קיקרו וסנקה סיווגו את המצפון כקול הפנימי המקטרג והמסנגר על התנהגות האדם על פי המוסריות שבה, האסכולה הסטואית העמידה את המצפון על יצר הקיום. כריסיפוס מסולי הגדיר את המצפון כתודעת ההרמוניה של האדם.
בימי הביניים הוא נחשב כחוק התבונה (lex rationis) שהאלוהים נטעו בעולם. שפטסבורי האמין כי קיימת בלבו של האדם הרגשה המבחינה בכך שרוחו של האדם נמצא בהרמוניה עם הסדר הקוסמי. בטלר סבר כי עקרונות המוסר נטועים בנפש האדם, וקאנט זיהה בין המצפון ורגש החובה כשלעצמו.