מקדם תקומה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במכניקה קלאסית, מקדם תקומה הוא גודל פיזיקלי המאפיין את מידת האלסטיות בהתנגשות בין שני גופים. מקדם התקומה הוא מינוס הפרש המהירויות אחרי ההתנגשות חלקי הפרש המהירויות לפני ההתנגשות, כלומר
כאשר הן מהירויות גוף 1 וגוף 2 לפני ההתנגשות, ו- הן מהירויות גוף 1 וגוף 2 לאחר ההתנגשות.
מקדם תקומה שערכו אחת מציין התנגשות אלסטית לחלוטין, שבה נשמרת האנרגיה הקינטית, בעוד מקדם תקומה אפס משמעותו התנגשות פלסטית לחלוטין. מקדם תקומה בין אפס לאחת מציין התנגשות ביניים. מקדם התקומה לא מייצג את כמות האנרגיה הקינטית שהלכה לאיבוד בהתנגשות, אם כי הגדלים קשורים זה בזה.
המהירויות בנוסחה הן סקלרים, כלומר עבור התנגשות המתרחשת בממד אחד. כל התנגשות בין שני גופים ניתן לרשום בממד אחד במערכת הייחוס של מרכז המסה.
מקדם התקומה של התנגשות תלוי בגורמים רבים, כגון: מידת האלסטיות של הגוף הפוגע, סוג המשטח בו פוגע בגוף, ויסקואלסטיות (חיכוך פנימי בתוך הגוף) ועוד. עם זאת, גם בהתנגשויות אידיאליות מהבחינות הללו (היעדר חיכוך פנימי, משטח קשיח במידה אינסופית וחומר אלסטי למדי) עדיין קיימת מגבלה בסיסית על מקדם התקומה של עצם, והוא לעולם לא יכול להיות שווה לאחד. הסיבה לכך היא שמהירות הקול בחומר ממנו עשוי הגוף הפוגע סופית, כך שחלקים שונים שלו "יודעים" על ההתנגשות בזמנים שונים ויש הפרש בזמני התגובה שלהם. כתוצאה מסופיות מהירות הקול, הגוף לא מגיב כגוף קשיח, וחלק מהאנרגיה של ההתנגשות מועברת לרובד פנימי (רעידות פנימיות למשל) במקום לאנרגיה קינטית של מרכז המסה.