מקף
סימן פיסוק שמטרתו העיקרית היא קישור בין שתי מילים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מקף (בעברית: ־, בשפות אחרות: -) הוא סימן פיסוק שמטרתו היא חיבור מילים ואיחויין לכדי יחידה מושגית אחת. המקף תמיד מוצמד למילים שהוא מאחה, ללא רווח לפניו או לאחריו.
מקף | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|
סימני פיסוק | סימני כתב נוספים | |||||
נקודה . |
אמפרסנד (סימן "וגם") & | |||||
מקורו של המקף המאחה הוא טעם מקרא, בניגוד לסימני פיסוק אחרים בעברית מודרנית, שיובאו משפות אירופיות. משום כך המקף העברי התקני הוא מקף עילי, בגובה השורה (־), כמו בכתבי היד של המסורה ובדפוסי המקרא. בשפות אירופיות משמש המקף האמצעי (-). מאחר שבמקלדת עברית סטנדרטית המקף האמצעי נגיש יותר, מקובל להשתמש בו גם בעברית, והאקדמיה ללשון העברית אישרה שימוש זה. בכתיבה ישנה בעברית המודרנית אפשר למצוא גם סימון מקף בצורה ⸗.
להבדיל מהמקף, הקו המפריד (–) רחב יותר, ממוקם באמצע השורה, וכמעט תמיד יופיעו רווחים לפניו ואחריו. גם מטרתו הפוכה – להפריד בין חלקים במשפט.