מרגרט הקדושה
מלכת סקוטנלד / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מרגרט הקדושה או מרגרט מוסקס (בגאלית סקוטית: Naomh Maighréad, בסקוטית: Saunt Marget; 1045 – 16 בנובמבר 1093) הייתה נסיכה אנגלייה ומלכה רעיה סקוטית. לעיתים היא מכונה "הפנינה של סקוטנלד", מאחר שפירוש שמה ביוונית הוא פנינה.[1] מרגרט הקדושה נולדה בממלכת הונגריה לאדוארד הגולה, בנו של אדמונד איירונסייד ומי שבילה את מרבית חייו בגלות לאחר עליית קְנוּט הגדול לכתר האנגלי, ולאָגָאתָה. מרגרט ומשפחתה חזרו לאנגליה ב-1057. לאחר תבוסתו של הרולד השני בקרב הייסטינגס ב-1066 אחיה אדגר אתלינג נבחר לרשת את כתר אנגליה, אך הוא מעולם לא הוכתר. לאחר מכן, היא ומשפחתה ברחו צפונה, ומרגרט נישאה למלקולם השלישי, מלך סקוטלנד בשלהי 1070.
לידה |
1045 באראניה, הונגריה | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 בנובמבר 1093 (בגיל 48 בערך) אדינבורו, ממלכת סקוטלנד | ||||||
מדינה | ממלכת אנגליה, ממלכת סקוטלנד | ||||||
מקום קבורה | מנזר דנפרמליין | ||||||
בן או בת זוג | מלקולם השלישי, מלך סקוטלנד (1069–?) | ||||||
שושלת בית וסקס | |||||||
| |||||||
מרגרט, שהייתה קתולית אדוקה, ייסדה מעבורת[דרושה הבהרה] החוצה את לשון הים של פורת' (דרום-מזרח סקוטלנד), לטובת עולי-הרגל למנזר הקדוש אנדרו. מרגרט הייתה אימם של שלושה ממלכי סקוטלנד (או ארבעה, אם כוללים בספירה את המלך אדמונד מסקוטנלד, ששלט במשותף עם דודו דונלד השלישי) ושל מלכה רעיה של אנגליה (אנ'). על פי "חייה של מרגרט הקדושה, מלכת הסקוטים" (Vita S. Margaritae (Scotorum) Reginae), מרגרט נפטרה בטירת אדינבורו ב-1093, ימים ספורים לאחר שקיבלה את ההודעה על מותו של המלך בקרב.
ב-1250 מרגרט הוכרזה כקדושה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי ושרידיה נקברו מחדש במנזר דנפרמליין בדנפרמליין, אך הם אבדו לאחר הרפורמציה בסקוטנלד. מרי, מלכת הסקוטים הקתולית החזיקה בחזקתה את ראשה של מרגרט בשלב מסוים, ולאחר מכן הוא הועבר למשמורת מסדר הישועים בצרפת, אך גם הוא אבד במהלך המהפכה הצרפתית.