משפט הקליפה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
במכניקה קלאסית, משפט הקליפה (באנגלית: Shell theorem) מפשט בעיות גרביטציוניות הקשורות בכוח המשיכה שפועל על גופים מבחוץ או מבפנים לגוף בעל סימטריה כדורית. למשפט זה יש חשיבות רבה באסטרונומיה.
אייזק ניוטון הוכיח את משפט הקליפה וקבע ש-:
1. גוף בעל סימטריה ספירית משפיע כבידתית על גופים אחרים באותו אופן כאילו כל המסה שלו הייתה מרוכזת בנקודה אחת שהיא מרכזו.
2. אם גוף הוא קליפה כדורית אחידה (כדור חלול), היא לא מפעילה כוח כבידתי על עצם שנמצא בתוכה, וללא קשר למיקומו של העצם בחלק הפנימי שלה.
כמסקנה מן המשפט נובע שבתוך כדור עם צפיפות מסה אחידה, הכוח הכבידתי משתנה ליניארית עם המרחק מהמרכז, ונהיה אפס במרכז הכדור.
התוצאות האלה היו חשובות לאנליזה של ניוטון את התנועות הפלנטריות; הן לא ברורות מאליו - ההוכחה המקורית של ניוטון עשתה שימוש ארוך בחשבון אינפיניטסימלי, בניגוד להוכחה המודרנית הפשוטה למשפט הקליפה הנעזרת בחוק גאוס לכבידה.
בנוסף לכבידה, משפט הקליפה יכול להיות מיושם גם כדי לתאר את השדה החשמלי הנוצר על ידי קליפה כדורית הטעונה בצפיפות מטען חשמלי אחידה, או באופן דומה לכל תופעה אחרת שנשלטת על ידי חוק היפוך ריבוע.