נופי עולם
סוג קומפוזיציה בציור המערבי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נופי עולם (מגרמנית: Weltlandschaft) היא סוג של קומפוזיציה בציור המערבי, המציג נוף פנורמי דמיוני הנשקף מנקודת מבט מוגבהת הכוללת הרים ועמקים, מים ומבנים. הנושא של כל ציור הוא בדרך כלל נרטיב מקראי או היסטורי, והדמויות המרכיבות את היסוד העלילתי הזה מתגמדות בסביבתם.
סגנון ״הנוף העולמי״ הופיע לראשונה בציור של הצייר ההולנדי יואכים פטיניר (בערך 1480–1524), שציוריו המעטים שנותרו הם בסגנון הזה. הם בדרך כלל מראים נושאים דתיים, אך גם הוזמנו על ידי פטרונים חילוניים. "אלה היו נופים דמיוניים של ההיבטים המושכים והמרהיבים ביותר בגאוגרפיה האירופית, שהורכבו לשמחת מטייל הכורסה העשיר",[1] והעניקו "מראה אידיאלי של העולם שצויר במבט רצוף אחד."[2] כמו הציור שלו על ״חציית נהר סטיקס״, שמבוסס על המיתולוגיה היוונית.
את סוג הקומפוזיציה הזאת, אימצו מספר אמנים הולנדים נוספים, הידוע ביותר פיטר ברויגל האב. התפתחות מקבילה הייתה של אלברכט אלטדורפר בן זמנו של פטיניר ואמנים אחרים מהאסכולה של הדנובה. אומנם קומפוזיציות מהסוג הרחב הזה המשיכו להיות נפוצים גם במאה ה-18 ואילך, אך המונח משמש בדרך כלל רק לתיאור יצירות מארצות השפלה וגרמניה שהופקו במאה ה-16. המונח הגרמני Weltlandschaft נקבע לראשונה על ידי אברהרד פרייהר פון בודנהאוזן בשנת 1905 תוך התייחסות לג'רארד דייוויד,[3] ולאחר מכן בשנת 1918 יוחס ליצירתו של פטיניר על ידי לודוויג פון בלדאס, שהוגדר כתיאור של "כל מה שנראה יפה לעין: "הים והאדמה, הרים ושפלות, יערות ושדות, הטירה והבקתות ".[4]