נזירות בודהיסטית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הנזירוּת הבודהיסטית היא אחת הצורות העתיקות ביותר של נזירות בהיסטוריה האנושית ואחד מעמודי התווך של הבודהיזם. נזירים ונזירות בודהיסטים אחראים על שימורה והפצתה של חכמת הבודהה ועל הכוונה של מעמד "בעלי הבתים", כך מכונים בודהיסטים שלא לקחו על עצמם נדרי נזירות.
ערך מחפש מקורות | |
נזירים בודהיסטים מכונים בפאלי "בְּהיקְהוּ" ונזירות מכונות "בְּהִיקְהוּני". המשמעות המילולית של המונח היא "קבצן", מפני שנזירים בודהיסטים מסתמכים על צדקה ולרוב אסורה עליהם החזקת רכוש.
לעיתים משמש המושג סָנְגַהה (מפאלי: קהילה, חברותא) לתיאור מעמד הנזירים, אך למושג שימושים נוספים. יש שהוא מתייחס לכלל הקהל הבודהיסטי, נזירים ובעלי בתים כאחד (כפי שמופיע בשלוש אבני החן) ובצירוף אַרְיאסנגהה (מפאלי: הקהילה האצילית) המושג מתייחס לאלו שהשיגו אחד או יותר מארבעת שלבי ההארה, בין אם לקחו על עצמם נדרי נזיר ובין אם לאו.