נחיתת כלי תעופה חללי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מאז המרוץ לחלל נעשה שימוש במגוון רחב של כלי תעופה לחלל. שלא כמו שלבי ההמראה הדומים לרובם, ישנה שונות גדולה בין שלבי הנחיתה, ובין תצורות הכלים השונים.
נחיתת גשושית תלויה בגורמים שונים של הגרם השמיימי, כגון: פני השטח, מהירות ההקפה, כוח המשיכה, תנאי אטמוספירה וכו'. לפיכך כל נחיתת גשושית שונה מעצם שמיימי אחד לשני.
כאשר לגרם השמיימי יש אטמוספירה, בעת תהליך החדירה לאטמוספירה נדרש לכוון את כלי התעופה להיכנס בזווית התקפה גבוהה, על מנת להימנע מחימום יתר עקב החיכוך, או מהקפצה מהאטמוספירה חזרה לחלל.
כמעט בכל נחיתות כלי תעופה חלליים משתמשים במצנח כדי להאט את הרכב, אלא אם כן מדובר בגרם שמיים חסר אטמוספירה, שם לא יכול להיווצר גרר.
באם מדובר במרחקים גדולים בין גרם שמים עליו הולכת לנחות גשושית (נחתת) לבין כדור הארץ, הרי שהפרש הזמנים בין קבלת אותות הרדיו יהיה ארוך, לכן נהוג לשלוח את רצף הנחיתה מבעוד מועד לגשושית, והוא מתבצע אוטומטית.
לעיתים, על כוכבי לכת ארציים, או על הירח ניתן לכוון שרצף הנחיתה יגרום לגשושית לנחות באזור מסוים, בו מניחים שפני השטח יהיו יותר נוחים לנחיתה או שיש שם שטח בעל עניין מחקרי[1].