נחלת שבט יהודה
חבל ארץ מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.
תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה מופיעה ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה.[1] בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט,[2] מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר,[3] ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.[4]