ניהול הרושם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תאוריית ניהול הרושם היא תיאוריה בפסיכולוגיה חברתית שלפיה האדם הוא יצור חברתי שמטרתו היא לזכות בהערכה חברתית; לאדם יש מניע להיראות בעיני הזולת כאדם עקבי, כן, ישר, יציב ומוסרי. כך למשל אדם שמתנהג באופן שונה במקומות שונים – הוא אדם המנהל את הרושם של אחרים ממנו. האדם אינו רוצה שייווצר עליו רושם שלילי בעיני הזולת והוא משנה את עמדותיו כדי להרשים את הזולת. שינוי העמדה לא נוצר על מנת לפתור עוררות לא נעימה אלא כדי לפתור בעיה של יצירת רושם לא טוב על אנשים אחרים באמצעות ניסיון לשלוט על הרשמים שלהם.[1]
התיאוריה הוצעה בתחילה על ידי ארווינג גופמן והיא גורסת כי אנשים מנסים לנהל את הרושם שהם יוצרים על ידי הסובבים אותם באמצעות דיבור, התנהגות, שפת גוף, ומגוון התנהגויות אחרות – הן ברמה המודעת והן ברמה הלא-מודעת (לכאורה). כך, אנשים שואפים להצטייר מול אחרים כבעלי תכונות, יכולות וידיעות מסוימות. ניהול רושם הוא אפשרי כמעט בכל מצב, למשל בספורט (לבישת בגדים נוצצים או ניסיון להרשים אוהדים), או בראיון עבודה (ניסיון ליצור רושם שהמועמד מחזיק בכל הנדרש לתפקיד אליו הוא מועמד).[1]
ניהול רושם בדרך כלל משמש שם נרדף להצגה עצמית, שבה אדם מנסה להשפיע על תפיסת הדימוי שלו. לניהול רשמים יכולים להיות מניעים טובים או מניעים זדוניים (למשל, הפגנת כעס או התנהגויות מאיימות כדי לגרום לאחרים לציית לדרישות האדם).[2] במקרים רבים, מטרת ניהול הרושם היא רצייה חברתית, מצב בו אנשים נוטים להתנהג באופן שהם מאמינים או צופים שישפיע לטובה על מצבם ותפיסת הסביבה אותם.[3]