ניו זילנד במלחמת העולם השנייה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ניו זילנד נכנסה למלחמת העולם השנייה כאשר הכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית יחד עם בריטניה. מצב המלחמה עם גרמניה התקיים באופן רשמי החל מהשעה 9:30 בערב ב-3 בספטמבר 1939, בו-זמנית עם תחילת מצב המלחמה של בריטניה, אך למעשה הכרזת המלחמה לא נעשתה עד אשר ניו זילנד קיבלה אישור מבריטניה שפג תוקפו של האולטימטום שהוצב בפני גרמניה.
חיילים מפלוגה C של גדוד 20 של הדיוויזיה השנייה של ניו זילנד צועדים במצרים, ספטמבר 1941 | |
צד בעימות | חלק מבעלות הברית |
---|---|
תאריך כניסה לעימות | 3 בספטמבר 1939 |
העילה למלחמה | הכרזת מלחמה על גרמניה על ידי בריטניה |
תאריך סיום העימות | 2 בספטמבר 1945 |
אירועי הסיום | כניעת האימפריה היפנית |
ראש המדינה | ג'ורג' השישי |
ראש המדינה בפועל |
מייקל ג'וזף סאבג' (1940-1939) פיטר פרייזר (1945-1940) |
נתוני המדינה | |
אוכלוסייה | 1,618,000 (1939) |
תוצאות המלחמה | |
אבדות בנפש | 11,700 הרוגים |
מבחינה דיפלומטית הביעה ניו זילנד את התנגדותה הנחרצת לפאשיזם באירופה ולמדיניות הפיוס כלפי גרמניה וכלפי המשטרים הפשיסטים, ובדעת הקהל הלאומית הייתה תמיכה כללית בנוגע להפגנת כוח כלפי גרמניה. שיקולי ביטחון וכלכלה היו גם הם מהמניעים של ניו זילנד להיות מעורבת במלחמה. משמעות ההיסמכות על בריטניה הייתה שאיומים על בריטניה יובילו לאיומים על ניו זילנד במונחים של קשרים כלכליים וביטחוניים.
בנוסף, היו גם רגשות סנטימנטליים חזקים בין המושבה הבריטית לשעבר לבין הממלכה המאוחדת, כשרבים ראו בבריטניה את "ארץ האם" או "המולדת" שלהם. ראש ממשלת ניו זילנד עם פרוץ המלחמה, מייקל ג'וזף סאבג', סיכם זאת עם פרוץ המלחמה בציטוט שהפך לקריאה פופולרית במהלך המלחמה:
"מתוך הכרת טובה על העבר ומתוך אמונה בעתיד, אנו מציבים עצמנו ללא כל חשש לצידה של בריטניה. לאן שהיא תלך, אנו נלך. היכן שהיא תעמוד, אנו נעמוד. אנו אומה קטנה וצעירה, אך אנו נצעד באחדות הלבבות והנשמות לקראת גורלנו המשותף"
ניו זילנד הקצתה כוח אדם לשירות במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי והצי המלכותי הבריטי והייתה מוכנה שבני ארצה ישרתו תחת פיקוד בריטי. טייסי חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד, שרבים מהם אומנו במסגרת תוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי, נשלחו לאירופה, אך שלא שאר הדומיניונים, ניו זילנד לא עמדה על כך שצוותי האוויר שלה ישרתו בטייסות של חיל האוויר שלה, ובכך האיצה את קצב כניסתם של האנשים לשירות. קבוצת המדבר ארוכת הטווח הוקמה בדרום אפריקה ב-1940, כשכוח האדם שלה התבסס בעיקר על ניו זילנדים, על רודזים ועל בריטים, אך מאותה סיבה נכללו בה גם אוסטרלים.
ממשלת ניו זילנד העבירה את "הדיוויזיה הניו זילנדית של הצי המלכותי הבריטי" (בהמשך הצי המלכותי של ניו זילנד) לפיקודה של האדמירליות והקצתה לטובת המאמץ המלחמתי את 30 המפציצים הבינוניים מדגם ויקרס ולינגטון שהמתינו בבריטניה לשילוחם לניו זילנד. הכוח העיקרי ששלח צבא ניו זילנד לחזית, היה "חיל המשלוח השני של ניו זילנד" (New Zealand Expeditionary Force - 2NZEF).
בסיכומו של דבר, כ-140,000 ניו זילנדים שרתו מעבר לים במסגרת כוחות בעלות הברית ובנוסף, כ-100,000 איש שירתו במסגרת כוחות העורף. בשיאם, ביולי 1942, מנו כוחות ההגנה של ניו זילנד 154,549 איש ואישה (למעט כוחות העורף) ועד תום המלחמה שירתו סך של 194,000 גברים ו-10,000 נשים בכוחות ההגנה במולדת ומעבר לים.
גיוס חובה הונהג ביוני 1940 והאפשרות להתנדב לצבא הופסקה החל מה-22 ביולי, אף על פי שהגיוס לחיל האוויר ולצי המשיך להיות על בסיס התנדבותי. הקשיים בהמשך תהליך הגיוס ב-1939 – 1940, מצבן הקשה של בעלות הברית במאי 1940 והדרישה הציבורית, הובילו לצעדים החקיקתיים להנהגתו של גיוס החובה. ארבעה משרי הממשלה, כולל ראש הממשלה, פיטר פרייזר, נכלאו בעוון פעילות נגד גיוס החובה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מפלגת הלייבור של ניו זילנד התנגדה באופן מסורתי לחוק גיוס החובה וכמה חברים במפלגה עדיין דרשו "גיוס חובה של עושר לפני גיוס חובה של אנשים" (conscription of wealth before men). החל מינואר 1942 יכלו פועלים להיות מופנים לעבודה בתעשיות החיוניות.
מוצרי היבוא לא היו זמינים ומדיניות הקיצוב הקשתה על החיים. התעשייה הניו זילנדית עברה מסיפוק הצרכים האזרחיים לייצור מלחמתי בקנה מידה רחב יותר מהמקובל כיום.