ניטור עצמי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ניטור עצמי או בקרה עצמית (באנגלית: Self-Monitoring) מתייחס למוטיבציה של אדם וליכולתו להציג את עצמו בהתאם לציפיות החברה.[1] אנשים שמאופיינים ברמות גבוהות של ניטור עצמי ערניים תמיד לרמזים מהסביבה שלהם בנוגע להתנהגות נאותה בכל מצב חברתי ומשנים את התנהגותם בהתאם לכך. הם עושים זאת כדי לשלוט ברושם שהם מותירים על אחרים והם דואגים להתמזג בסביבה שהם נמצאים בה עד כמה שאפשר. לדוגמה, פוליטיקאי אשר מטרתו להיבחר בבחירות צריך לדבר לרצון של הציבור, לכן יתאים את התנהגותו לסביבה החיצונית שאליה יגיע, הן מבחינה חיצונית – כגון לבוש, והן מבחינת הדעות אשר יביע באותו המקום.[1]
לעומת זאת, אדם בעל רמה נמוכה של ניטור עצמי יתנהג באופן זהה בסביבות שונות, בין אם מדובר על הופעתו החיצונית ובין אם מדובר על הבעת דעות ועמדות. רפרטואר ההצגה העצמית שלהם מוגבל יותר ולכן הם עקביים מאוד בהתנהגותם והם יתבססו יותר על עולמם הפנימי, על אימפולסיביות וספונטניות, באשר בעלי ניטור עצמי גבוה יכוונו את מעשיהם לפי התגובות הרצויות מהסביבה החברתית. לפיכך, ניטור עצמי קשור לרגישותו של אדם למוניטין שלו ולדעותיהם של אחרים.[1]
אנשים הסובלים מהפרעות מוחצנות (למשל, פסיכופתיה, הפרעת אישיות אנטיסוציאלית) נוטים פחות לניטור עצמי. באופן כללי, התנהגותם של אנשים עם פסיכופתיה משקפת נטייה חסרת פחד, חסרת אחריות הנובעת מחוסר בניטור עצמי ועומק רגשי.[2]