נסוג אחור
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נָסוֹג אָחוֹר היא תופעה בדקדוק העברי והארמי במקרא[1] ובספרות העברית המאוחרת יותר. תופעה דקדוקית זו חלה בצמדי מילים בעלי קשר הדוק. במקרה שהמילה השנייה בצמד מוטעמת בראשה, ההטעמה של המילה הראשונה, עשויה לסגת מההברה האחרונה של המילה אל ההברה הקדם-אחרונה או אפילו אל ההברה הראשונה, ממלרע למלעיל, כדי למנוע סמיכות הטעמות.